ימי בראשית -פרק 5 - מגליתים, מבני העולם הישן- חלק א'- שפת הבנייה

 

חלק א׳ — שפת הבנייה של העולם הקדום

הטכנולוגיה הקדומה מתחילה בשטח עצמו: בסוג האבן המקומית, בסלע האם שמתחת לקרקע, בעומק האדמה שמכסה אותו, בשיפוע המדרון ובכיוון שבו המים זורמים.
לפני שמתחילים בנ יש לבחון לאן יורדים מי הגשמים? איפה נוצרת האטה בזרימה? לאן הם נעלמים בקרקע? היכן הם נשארים על פני השטח? מה קורה כשהם פוגשים סלע חשוף, ומה קורה כשהם מגיעים לעומק האדמה?
במקומות מסוימים יש לעצור את המים. במקומות אחרים צריך להפנות אותם הצדה. לפעמים יש צורך שיחלחלו לתוך הקרקע, ולפעמים עדיפה אגירה בתוך בורות או בריכות. כשיש נגר חזק ומהיר בחורף, צריך לקלוט את המים לפני שהם בורחים. במקומות שבהם המים נמצאים עמוק באדמה, צריך לדעת איך להגיע אליהם.
המבנה נולד מתוך כל התנאים האלה.
לכן הדרך להבנת מבנה קדום היא לא דרך הנראות שלו, אלא ידע של מה קורה למים?

המים היו חלק מהחיים

העולם התנהל לפי המים שהתנהלותם קבעה כמעט הכול: מיקום המגורים, אפשרות של גידול מזון ובעלי חיים ואיפה אפשר להישאר גם בחודשי הקיץ.
אבל אותם מים שנתנו חיים יכלו גם לגרום לנזק גדול. כשכמות גדולה של מים זורמה בזמן קצר, היא סחפה אדמה, מלאה שקעים,
חרצה ערוצים וסחפה איתה בוץ, חצץ ואבנים.
במדרון תלול המים צוברים מהירות, ואם שום דבר לא עוצר אותם הם פשוט ממשיכים למטה.
לכן בעולם שהיה רווי יותר במים, הבעיה לא תמיד הייתה איך למצוא מים. לפעמים הבעיה הייתה בדיוק הפוכה: איך לעצור אותם לפני שהם בורחים.
כאן האבנים הגדולות מתחילות לקבל משמעות אחרת. קיר אבן יכול להאט את הזרימה ולהחזיק את הקרקע שמאחוריו. גל אבנים יכול לפרק זרם חזק, לעצור חלק מן הסחף ולתת למים להמשיך לאט יותר אל הקרקע. אבנים שמכסות חלל מגינות עליו מן השמש ושומרות בתוכו על טמפרטורה יציבה יותר.
המילה "מגליתי" מתארת אבן גדולה. היא לא מסבירה למה האבן גדולה. כדי להבין את זה צריך לבדוק מה הגודל, המשקל והמבנה עושים בפועל.

הנוף הוא חומר הגלם

האדם הקדום לא  התחיל ישר בבניה, לרוב השטח עצמו היה חלק מן המבנה.
הר, גבעה, מצוק או משטח סלע שמשו כבסיס לעבודה. הסרת האדמה שמכסה את הסלע וחשיפתו היא התחלת עבודה עם מה שנמצא בשטח. שקע טבעי יכול להפוך לבריכה, חריץ יהפוך לתעלה, משטח סלע הוא כבר רצפה וחלק מן ההר יישאר קיר או תקרה.
גם האבן שהוצאה בזמן החציבה לא עוזבת את האתר. היא עוברת  כמה מטרים כדי להפוך לקיר, לטרסה, לגל אבנים, מילוי חורים או מעטפת שמכסה חלל, כך שבמקום אחד מוציאים אבן, ובמקום אחר משתמשים בה, שום דבר לא נזרק.

הסרת מסה ובניית מסה

אלה שני המונחים שנשתמש בהם לאורך הפרקים כדי להגדיר את סוג הבניה שבה השתמשו במגליתים.
הסרת מסה היא עבודה שבה מוציאים ומסירים חומר מתוך הגוף הקיים. 

בניית מסה היא הפעולה ההפוכה, שבה מוסיפים אבן ויוצרים גוף חדש.
באתרים רבים שתי השיטות מופיעות יחד.

הסרת מסה

כשחושפים את סלע האם ומתחילים לחצוב בו, המבנה נוצר ממש  מתוך הסלע עצמו על ידי חציבה והעמקת השקעים,חציבה ויצירת תעלות, מדרגות, בורות ופירים או חללים שלמים, הכל תלוי בגודל סלע האם.
אם חופרים מתחת לשכבת סלע ומשאירים אותה במקומה, היא הופכת לתקרה. אם מסירים חומר משני הצדדים ומשאירים באמצע רצועת סלע, היא הופכת לקיר. אם חוצבים סביב גוף סלע ומשאירים אותו עומד, הוא הופך לעמוד או קיר שלם.
במובן הזה, חלק מן המבנים כבר נמצאים בתוך הסלע. החציבה רק מסירה את מה שלא צריך.
גם גושי האבן הגדולים ששימשו לבנייה מתחילים באותה דרך. מחפשים סדק טבעי או יוצרים קו הפרדה, חורצים מסביב, משחררים את הגוש ומעבירים אותו למקום שבו הוא נדרש. 

 החציבה יוצרת שני דברים בוזמנית: חלל מצד אחד, ואבן לבנייה מצד שני.

בניית מסה

במקומות אחרים יש צורך דווקא בבניה והגבהה בצורת הוספה של נדבך על נדבך או יצירת ערמות, גלי אבנים, כך נוצרים קירות, טרסות, טבעות, גלי אבנים, במות ומבנים גדולים יותר.
אבל לא כל אוסף אבנים מתנהג באותה צורה.
קיר בנוי בצפיפות יכול לעצור את המים או להסיט אותם. גל אבנים פתוח יותר מאפשר למים לזרום בין האבנים. הזרימה מתפצלת, מאבדת כוח, וחלק מן הבוץ והסחף נשאר מאחור.
גם גודל האבנים משנה את התוצאה. בין גושים גדולים נשארים חללים רחבים. כשהם מתמלאים בחצץ ובאבנים קטנות, הדרך שבה המים עוברים משתנה.
לשכבת אבן עבה יש גם יתרון של בידוד. השמש מחממת קודם את האבנים החיצוניות, בעוד שהחלל שבתוכן נשאר יציב וקריר יותר. במקום שבו רוצים לשמור מים לאורך זמן, הקרירות הזאת חשובה.
הצורך לבחור בין חציבה לבנייה, נקבע לפי השטח והצורך אך  פעמים רבות אלה שני חלקים של אותה עבודה. חוצבים בריכה ומשתמשים באבן שהוצאה ממנה לבניית הקיר שמוביל אליה מים. חותכים מדרון ובונים מן האבן טרסה. פותחים חלל ומכסים אותו באבנים שהוצאו מתוכו.

סלע האם הוא חלק מהמבנה
סלע האם הוא לא רק הבסיס שעליו עומד הכול. הוא משמש גם חלק מן המבנה עצמו.
הוא נחצב כרצפה, קיר, תקרה, תעלה או בריכה. אבל הקשר שלו למים חשוב אפילו יותר כי המים עובדים עם הסלע באופן טבעי, בסלע סדוק הם חודרים לעומק. בשקע הם נאספים. על משטח משופע הם זורמים הצדה. כשהם מגיעים לשכבה צפופה שאינה מאפשרת להם להמשיך בדרכם למטה, הם נעים לאורכה ויוצאים שוב במקום אחר. אלה התהליכים שקיימים בטבע ללא התערבות.
האדם למד לזהות את אותם תהליכים ולהשתמש בהם. אם המים חודרים דרך סדקים בסלע, אפשר לפתוח אותם ולמלא אותם בעוד מים. במקום בו המים נאספים מעמיקים את האגן, לאפשר זרימה חופשית במסלול טבעי יש להרחיב את המסלול או לכוון אליו את הנגר שמגיע מן המדרון.והעיקרון שחוזר שוב ושוב:
האבן קבעה את תנועת המים. האדם למד את הזרימה ונתן לה כיוון.

עומק עצום של הסלע מאפשר ליצור מתוך המסה מבנים עצומים

האבן המקומית קובעת את הדרך
לא כל אבן מתנהגת באותה צורה, ולכן גם המבנים לא אמורים להיראות אותו דבר.
בזלת קשה וכבדה מתנהגת אחרת מגיר. אבן חול מתנהגת אחרת מגרניט. יש סלעים שמתפרקים ללוחות ויש כאלה שנשברים לגושים. יש אבן מלאה סדקים, ויש סלע צפוף שהמים כמעט אינם עוברים דרכו.
כל הבדל כזה משנה את הדרך שבה אפשר לעבוד.
בגיר אפשר לחצוב תעלות, בורות וחללים בתוך סלע האם. בבזלת סדוקה אפשר לנצל את הדרך שבה המים מחלחלים אל הסדקים והחללים שבין שכבות הסלע. במקום שבו האבן מתפרקת ללוחות, אפשר להשתמש בהם לבניית קירות ותקרות. במקום שבו המים עמוקים יותר, צריך להעמיק ולחצוב פיר שיגיע אליהם.
לכן אותה דרך חשיבה יכולה ליצור מבנים שנראים שונים לגמרי כי הצורה משתנה לפי המקום והחומרים.

חציבה ועיבוד האבן
גם צורת העבודה באבן השתנתה לפי סוג הסלע ולפי מה שהןא  אמור להיות.
לפעמים צריך  להעמיק חריץ קיים ולפעמים לנתק גוש שלם מן הסלע. יש מקומות שבהם סדקים טבעיים כבר מסמנים את קווי השבירה, ויש מקומות שבהם צריך ליצור אותם.
אחרי שהאבן משתחררת, מתחיל העיבוד. מורידים בליטות, מיישרים משטחים ומתאימים את האבן למקום שבו היא תעמוד.
לא כל חלק במבנה דורש אותו דיוק. אבן שנושאת תקרה צריכה לשבת אחרת מאבן שממלאת גל. תעלה שמובילה מים בכיוון מסוים צריכה להיות מדויקת יותר משטח שבו המים רק צריכים להתפזר ולהאט.
לכן רמת העיבוד יכולה להשתנות אפילו בתוך אותו אתר.
בחלק מן המקומות עולה גם האפשרות שחימום של האבן עזר לשחרר, לפרק או להחליק אותה.  אבל זו אפשרות שצריך לבדוק במקום שבו הסלע וסימני העבודה מתאימים לכך. 

האבן לא הגיעה מרחוק
כאשר האבן המקומית מתאימה לעבודה, אין סיבה לחשוב שנלקחו אבנים ממקומות רחוקים.
לעיתים המחצבה נמצאת ממש ליד המבנה. האבן יוצאת מן הסלע, עוברת עיבוד ומועברת אל המקום שבו יש בה צורך.

בעלבכ מדגימה את זה בצורה טובה. אי אפשר להבין את גושי האבן העצומים במבנה בלי להסתכל גם על המחצבה. צריך לראות מאיפה האבן יצאה, איך שחררו אותה מסלע האם, באיזה גובה עבדו ואיך חיברו בין אזור החציבה למקום הבנייה.

חדרי ההד — האוזניים של מערכת המים
בתוך מבנים כבדים מופיע לעיתים חלל מוגדר היטב. לפעמים זה תא קטן, לפעמים חדר גדול ולפעמים פיר שיורד עמוק לתוך האדמה.
בדולמנים אנחנו רואים תאים קטנים יחסית. במנגה מופיע חלל גדול ובתוכו פיר עמוק. במלטה נוצרו מערכות שלמות של חדרים בתוך הסלע.
הצורה שונה, אבל בכל המקרים נוצר מקום סגור ויציב שבו הקול מתנהג אחרת מן הקול שבחוץ.
אבן, אוויר ומים אינם מעבירים ומחזירים קול באותה צורה. לכן אם מצב המים מתחת למבנה משתנה, ייתכן שגם הצליל שחוזר מתוך החלל משתנה. מפלס מים שעולה או יורד, חלל שמתמלא בחלקו או קרקע שנעשית רוויה יותר יכולים להשפיע על ההדהוד.
מכאן עולה שאלה מעניינת: האם חלק מן החללים האלה שימשו גם כדי להקשיב למה שקורה מתחת לאדמה?
במקום שבו המים עמוקים, פיר מעלה את נקודת ההקשבה למעלה. במקום שבו הם נמצאים קרוב יותר לפני השטח, תא קטן עשוי להספיק. במלטה, שם חלק גדול מן העבודה נעשה בתוך הסלע עצמו, נוצרו חללים בעלי הדהוד חזק במיוחד.
לכן אם המבנים האלה אכן קשורים לניהול מים, יתכן שהשתמשו בם בטכנולוגיה של הדהוד כדי לבדוק את גובה המים.
 האבן ששימשה לשלוט במים,  עזרה גם לשמוע ולמדוד אותם.

המים מגלים את התפקיד
כשמים יורדים במדרון הם מגיבים לכל שינוי בשטח.
בקטע תלול הם צוברים מהירות. כשהשיפוע נעשה מתון יותר הם מאטים ומתפזרים. בשקע הם נעצרים לזמן מה, ובסלע סדוק חלק מהם חודר פנימה.
אם מוסיפים במקום כזה קיר, מדרגה, תעלה או גל אבנים, המסלול משתנה.
לכן כשמסתכלים על מבנה קדום צריך לנסות לדמיין אותו בזמן גשם.
מאיפה המים מגיעים? איפה הם פוגשים את המבנה? האם הם נעצרים לפניו או נכנסים לתוכו? מה קורה לבוץ ולסחף שהם מביאים? האם המים ממשיכים אל הקרקע שמתחת, והאם יש דרך להגיע אליהם שוב אחרי שנעלמו מן העין?
השאלות האלה מאפשרות לראות דברים שלא תמיד רואים כשמסתכלים רק על הקירות.
לפעמים המבנה אוסף מים בתוך בור או בריכה. לפעמים הוא מאט את הנגר כדי לתת למים זמן להיכנס לקרקע. לפעמים שכבות האבן מסננות את הסחף לפני שהמים ממשיכים לעומק. ובמקומות אחרים החלק החשוב נמצא דווקא מתחת לפני השטח, במקום שבו המים נשמרים עד שצריך אותם.
כאן כבר לא מדובר רק באיסוף מי גשם.
מדובר בידע רחב יותר: לדעת איך להכניס את המים אל האדמה כשיש שפע, איך לשמור אותם שם ואיך להגיע אליהם שוב בזמן הנכון.
זו כבר שליטה במים.

הצורות מספרות מה המים עושים
אם מסתכלים על הצורות דרך המים, הן מתחילות להיות הרבה יותר ברורות.
מדרגות מאטות את הירידה. משטחים רחבים נותנים למים להתפזר. תעלות תופסות את הזרימה ומובילות אותה למקום אחר. שקעים ובריכות מחזיקים את המים לזמן ארוך יותר.
טרסות עוצרות את הקרקע ויוצרות משטח מתון יותר, ולכן גם המים נשארים בו זמן רב יותר. קירות משנים את כיוון הזרימה. גל אבנים מאפשר למים להיכנס לתוכו, לאבד מהירות ולהשאיר חלק מן הסחף בין האבנים.
גם טבעות יכולות לחלק את השטח לאזורים. אם יש ביניהן פתחים ומפלסים שונים, המים יכולים לעבור מאזור אחד לאחר בשלבים במקום לזרום בבת אחת.
פיר עושה משהו אחר לגמרי. הוא יורד לעומק ופותח קשר עם שכבות שנמצאות מתחת לפני השטח. תא יוצר מקום מוגן וקריר יותר. פתח יכול לקבוע איפה עוברים מים או איפה נכנסים אל המבנה. פרוזדור יוצר דרך גישה אל תוך החלל.
לא כל מבנה השתמש בכל הצורות האלה, ולא לכל צורה היה בהכרח רק תפקיד אחד. אבל ברגע שכמה מהן מופיעות יחד, כדאי לבדוק אם הן חלק מאותה מערכת.
הקרקע והשיפוע משלימים את התמונה

המבנה לבדו לא מספר את כל הסיפור.
אותו קיר יכול להתנהג בצורה אחת על אדמה כבדה ובצורה אחרת על קרקע קלה וחדירה. שכבה אחת מחזיקה מים סמוך לפני השטח, ושכבה אחרת מאפשרת להם לעבור לעומק. במקום שבו שתי שכבות נפגשות, המים יכולים להתחיל לנוע הצדה ולצאת שוב במקום נמוך יותר.
גם השיפוע חשוב מאוד.
במדרון תלול המים בורחים מהר. במקום שבו המדרון מתמתן, הזרימה מאטה. שם יש למים יותר זמן להתפזר ולהיכנס לקרקע. בשקע הם יכולים להישאר זמן רב עוד יותר.
לכן המיקום של המבנה חשוב כמעט כמו המבנה עצמו.
אם שוב ושוב נמצא מבנים דווקא על מדרגות טבעיות של המדרון, באזורים שבהם הזרימה ממילא מתחילה להאט, צריך לבדוק אם זו הייתה אחת הסיבות שבחרו דווקא במקומות האלה.
מה שמחבר בין האתרים הוא לא הצורה
מבנים קדומים יכולים להיראות שונים מאוד זה מזה.
אחד חצוב בתוך סלע, אחר בנוי מאבנים גדולות. אחד עגול, אחד ארוך, אחד כמעט נעלם בתוך הנוף ואחר בולט למרחוק.
אם נחפש רק דמיון בצורה, יכול להיות שלא נראה שום קשר ביניהם.
אבל אם נשאל מה קורה למים, התמונה משתנה.
במקום אחד חוצבים את הסלע כדי ליצור מקום שבו המים ייעצרו. במקום אחר בונים גל אבנים כדי להאט את הנגר ולתת למים לחלחל. במקום אחר יורדים בפיר כדי להתקרב אל המים שכבר נמצאים מתחת לאדמה.
הפתרון משתנה כי גם המקום משתנה.
האבן אחרת, הקרקע אחרת, השיפוע אחר וכמות המים אחרת.
לכן הצורה לא יכולה להיות זהה.
מה שיכול לחזור הוא דרך החשיבה.

אותה שפה, הרבה צורות
כשמסתכלים על המבנים בדרך הזאת, מתחילה להופיע שפה משותפת.
במקום אחד מורידים אבן ובמקום אחר מוסיפים אותה. לפעמים משתמשים בסלע האם כמו שהוא, ולפעמים פותחים בו חללים ותעלות. במקום אחד עוצרים את המים על פני השטח, ובמקום אחר נותנים להם להיכנס לעומק. לפעמים שומרים אותם בבור, ולפעמים משתמשים בקרקע ובסלע עצמם כדי להחזיק אותם מתחת לאדמה.
אין כאן צורך בצורה אחת קבועה.
להפך. אם הבנייה באמת עבדה עם הטבע המקומי, היא הייתה חייבת להשתנות ממקום למקום.
הם לא ניסו לכפות על המים מערכת שאינה שייכת לנוף. הם למדו איך המים כבר זורמים בתוך הסלע והקרקע, ואז שינו מעט את הדרך: עצרו אותם במקום הנכון, הפנו אותם, הכניסו אותם לעומק או פתחו אליהם גישה.
האבן קבעה איך המים נעים — האדם למד את התנועה ונתן לה כיוון.

הַחוֹמֶר קָבַע אֶת הַצּוּרָה — הַתַּפְקִיד קָבַע אֵיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּחוֹמֶר.

לפרק הבא: הדולמנים אותה טכנולוגיה, מבנים שונים 

כל פרקי ימי בראשית

מקורות כתובים: ספר בראשית, ספר חנוך, ספר היובלים, ספר הענקים, כתבים שומריים ומסופוטמיים קדומים, אנכי ונינמח, מסורות המבול המסופוטמיות, מקורות אוגריתיים.

אתרים וממצאי שטח: גובקלי טפה, דולמני הגולן, גלגל רפאים, דולמני הקווקז, דולמני מנגה, בעלבק, סטונהנג׳, הפירמידות במצרים, סקסיהואמן, אלורה, פטרה, קפדוקיה, אתרי עובייד וארידו.

תחומי מחקר והשוואה: ארכאולוגיה של התקופה הנאוליתית והכלקוליתית, מחקר המגליתים, גאולוגיה והידרולוגיה, סלע האם וחציבה, מערכות מים קדומות, ניהול נגר וסחף, טרסות ומערכות ניקוז, מחקרי הצפות ושינויי מפלס מים, שימוש משני במבנים קדומים.

מילות מפתח: בנייה כבדה, בנייה מגליתית, מבנים מגליתיים, אבן גדולה, אבן מקור, סלע האם, הסרת מסה, בניית מסה, חציבה קדומה, שיוף אבן, קידוח אבן, שינוע אבנים, מסילות חצובות, הנדסה קדומה, שפה הנדסית, שיטות בנייה קדומות, תעלות, מדרגות, בריכות, טרסות, טבעות אבן, גלי אבן, פירים, חללים, פתחים, פרוזדורים, עמודי אבן, גשרי אבן, פירמידות, מערכות מים קדומות, אספקת מים, חלחול והחדרת מים, ויסות זרימת מים, הכוונת מים, הטיית מים, הגנה מפני הצפות, הגנה מפני סחף, ייצוב קרקע, בידוד תרמי באבן, העולם הישן 

זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.