בראשית מחדש הפרק הקודם:   מבני השיא גּוֹבֶּקְלִי טֶפֶּה — סֵפֶר הָאֶבֶן, הַמַּיִם וְהָאֲדָמָה   זֶהוּ נוֹף שֶׁל מַיִם כשאני מסתכלת על גובקלי טפה כחלק מן הנוף, הדבר הראשון שאני רואה הוא מים. כך לימדו אותי כבר בבית הספר לקרוא נוף: טרסות הבנויות על מדרונות נועדו להחזיק את הקרקע ולשלוט במים היורדים על הצלע; תעלות נועדו להוליך מים ממקום למקום; ובארות עגולות ועמוקות הבנויות באבן נועדו להגיע אל המים ולהעלות אותם. כאשר מופיעים באותו מקום גם אגנים וברכות רחבות ורדודות, טבעי לחשוב שהם שימשו לקליטה, לשיקוע ולהחדרת המים אל הקרקע. זה בדיוק המראה של גובקלי טפה. צלע שלמה מכוסה טרסות, מדרגות, תעלות, בורות, בארות ומעגלי אבן רחבים. כל אחד מן המרכיבים האלה מוכר לנו בפני עצמו מעולמות של איסוף מים, הולכה, האטה, אגירה וחלחול. כשהם מופיעים יחד, לאורך מדרון אחד ובסדר שמתאים לתנועת המים מן הגובה כלפי מטה, מתקבלת תמונה שקשה לפספס. זהו נוף שנבנה סביב מים. בסופו של דבר האדם חושב בדרך דומה בכל תקופה. הוא מתבונן בשטח, מזהה מאין המים מגיעים ולאן הם זורמים, ואז מפעיל את החומרים הנמצאים בהישג ידו. כיום הוא ...

בראשית מחדש הפרק הקודם: מעגלי האבן מִבְנֵי הַשִּׂיא — כְּשֶׁהַנּוֹף עַצְמוֹ נַעֲשָׂה לְמִבְנֶה  AI מבני השיא הם המקומות שבהם הידע על אבן, מים, קרקע, עומק ותהודה הופיע כמערכת שלמה ומפותחת. בכל אחד מהם נבחרה דרך אחרת לעבוד עם הנוף: בגיזה נוספה מסה ונוצר הר מלאכותי; במנגה נפתח ראש גבעה והוכנס לתוכו תא לוחות; במלטה נבנו תאי אבן מעל הקרקע ונחצבו חללים בתוכה; בסטונהנג׳ הוקם שלד אבן מהדהד על מישור גיר; בלליבלה הוסר הסלע סביב גופים שנשארו מחוברים להר; ובסקסיהואמן פורק הר שלם לאורך סדקיו והפך למערכת של זיגזגים, טרסות ותעלות. העיקרון המשותף היה פשוט ומדויק: שמירת המתאים, הסרת העודף והשלמת החסר. הסלע המקומי שימש חומר בנייה, עוגן, מעטפת ומוליך של מים ורטט. אבן שהוסרה מתוך ההר הפכה ללוחות, לקירות, לטרסות ולמילוי. גושים יציבים נשארו במקומם, והחללים שביניהם עוצבו בהתאם לתפקידם. מבנה־שיא מופיע כשהטכנולוגיה מגיעה בבת אחת לצירוף יוצא דופן של מסה, דיוק, עומק ותפקוד. בהמשך נשמרים הצורה והסגנון בקנה מידה קטן יותר: פירמידות נמוכות מחקות את צללית גיזה, מעגלים פשוטים ממשיכים את צורת סטונהנג...

בראשית מחדש הפרק הקודם: הדולמנים מַעְגְּלֵי הָאֶבֶן — מַעַרְכוֹת שֶׁנָּתְנוּ לַמַּיִם גְּבוּל, זְמַן וְסֵדֶר מעגלי האבן פזורים באפריקה, בארמניה, בגולן, בקווקז, במדבריות ירדן וערב ובאזורים רבים נוספים בעולם. הם שונים בגודלם ובמבנה הפנימי שלהם, אך חוזרים שוב ושוב באותו סוג של נוף: מישורים פתוחים, אגנים רדודים, שקעים לחים, ערוצי הצפה, משטחי בזלת ומקומות שבהם מי גשם, הפשרת שלגים ומי תהום נפגשים עם פני הקרקע. הצורה העגולה התאימה במיוחד לניהול מים בשטח מתון. במדרון כבר היה למים כיוון טבעי, ולכן תאי המים והדולמנים קלטו אותם מן הצד הגבוה ועצרו אותם בתוך תא. במישור המים התפזרו לכל עבר, והטבעת הקיפה אותם מכל הכיוונים, שמרה אותם בתוך תחום מוגדר והעניקה להם זמן לשקוע ולחלחל. המעגלים נבנו בכמה משפחות. כל משפחה טיפלה בשלב אחר של תנועת המים: סימון נקודת מים, תיחום שקע, השהיית הצפה, סינון דרך אבן, חלוקה בין תאים והעברת עודפים. באתרים המורכבים אוחדו כמה פעולות בתוך מערכת אחת. מַעְגְּלֵי הַשֶּׁקַע — סִמּוּן נְקֻדַּת הַמַּיִם הצורה הפשוטה ביותר היא טבעת אבן אחת המקיפה מרכז פתוח ושקוע מעט. בתוך המעגל הקרק...