ימי כראשית -אטלנטיס - עיר נמל חכמה
בראשית מחדש | ימי בראשית — פרק 2
אטלנטיס — מערכת מים־ים גדולה של העולם הישן
עין הסהרה, אפלטון, הסהרה הירוקה, הטבעות, התעלות, המישור והקריסה של מרחב מים עתיק
אפריקה הירוקה השאירה לנו את האדם, את המים, את החיות, את ציורי הסלע ואת הזיכרון של עולם שנעלם. עכשיו הסיפור זז מערבה, אל קצה היבשת, אל המקום שבו הסהרה פוגשת את האוקיינוס האטלנטי.
אטלנטיס: לא רק עיר אבודה , אלא אי ענק עם מערכת מים־ים גדולה של העולם הישן/עידן הקרח\ עם מרחב עצום של הרים, נהרות, אגמים, חופים, טבעות, תעלות, נמל, שיט, שדות, סחף וקריסה.
הקריאה הזאת אינה מתחילה מהחלטה שעין הסהרה היא אטלנטיס. היא מתחילה ממשהו פשוט יותר: המרחב הזה מתאים לבדיקה רצינית, כי הוא יושב בדיוק במקום שבו מים, יבשה, סהרה ירוקה, אוקיינוס וזיכרון עתיק נפגשים.
מה אם אטלנטיס קבורה בעין הסהרה?
יש רגעים בהיסטוריה שבהם העולם משתנה מהר יותר ממה שבני אדם יכולים להבין. סוף עידן הקרח האחרון היה רגע כזה. הקרחונים נסוגו, מפלסי הים עלו, אגמי קרח עצומים נפרצו, נהרות שינו כיוון, ואזורים שלמים שהיו מוכרים ומיושבים נעלמו בתוך עולם מוכה מים.
באותה תקופה מערב אפריקה לא היה המדבר שאנחנו מכירים היום. הסהרה של אותם ימים הייתה ירוקה יותר, רטובה יותר, חיה יותר, מלאה נהרות, אגמים, עדרים ואנשים שחיו בתוך מערכת מים פעילה. האוקיינוס האטלנטי לא היה גבול רחוק, אלא חלק ממרחב ימי גדול יותר.
ומכאן סיפורו של אפלטון.
אפלטון מדגיש שהסיפור הגיע דרך סולון, שקיבל אותו מכוהני סאיס, מתוך מסורת כתובה, עתיקה יותר מיוון. אם סולון חי סביב המאה השישית לפני הספירה, והכוהנים מדברים איתו על תשעת אלפים שנה לפני זמנו, המסורת הזאת מצביעה אל עולם של סוף עידן הקרח — בערך לפני 11,600 שנה.
אטלנטיס מוצגת ככוח מאורגן, ימי, בעל מרכז שלטון, רשת איים, מוצבים, נמלים ויכולת תנועה בין איים ויבשת.
מעבר לעמודי הרקלס — לא אי קטן, אלא מרחב עצום
כאשר העולם ההוא היה ירוק ורטוב יותר, התמונה נראתה שונה לגמרי. מאחור נשאר הים הפנימי — הים התיכון. מלפנים נפתח הים הגדול — האוקיינוס האטלנטי. וביניהם השתרעה יחידת יבשה עצומה, גדולה כל כך עד שלא דמתה לשום אי רגיל.
בתקופה הלחה, לפני עליית מפלסי הים והתייבשות הסהרה, מרוקו, הסהרה המערבית ומאוריטניה נראו כמרחב יבשתי עצום המוקף במים רבים, לגונות, אגנים, נהרות וימות.
סביב המרחב הזה, התרוממה מסגרת גבוהה של רכסים ורמות. מן הרכסים ירדו המים, ובמורדות ההרים זרמו נחלים ונהרות אל לב המישור. המישור היה עצום, פתוח, פורה ונמוך מן הרכסים שסביבו. הנהרות התפצלו בו, מילאו אגנים, חצו שדות, הזינו אדמות ויצרו ארץ חיה, עשירה ועובדת.
הגבעה, השושלת והמרכז השלטוני
את הגבעה הזאת הם הקיפו בטבעות של ים ויבשה. כך הגבעה הפכה לאי פנימי, שמור ומבוצר — לב השושלת, בית המלוכה ומרכז החוק. בשפה של הפרויקט, השם פוסידון איננו בהכרח שם של אל פולחן, אלא כשם קדום של מערכת ים, מים, תנועה, חופים ושלטון ימי.
מן המרכז הזה צמחה הממלכה: לב שלטוני, עיר טבעות, נמל, מישור חקלאי, תעלות, מים, שפע, צי וצבא. אטלנטיס לא הייתה רק עיר יפה; היא הייתה מערכת שלמה.
עין הסהרה
בלב מערב אפריקה שוכן מבנה טבעתי עצום, בעל עיגולים קונצנטריים ומרכז ברור. מבנה שאינו נראה באמת מן הקרקע, אלא רק מלמעלה. סביב עין הסהרה ניכרים עד היום סימני זרימה, ערוצי סחף, תוואים רחבים וחתימות של מים בתנועה חזקה.
עין הסהרה אינה הוכחה סופית, אבל היא בהחלט מקום שעומד בתנאי סף חריגים: מבנה טבעתי עצום, מרכז ברור, מערכת זרימה קדומה, מיקום שאינו סותר את המסגרת האפלטונית, ואזור שהיה בעבר רטוב ומיושב הרבה יותר מן היום.
הטבעות, הנמל, התעלה ורשת המים של עיר הבירה
עיר הבירה של אטלנטיס מתוארת כמערכת קונצנטרית: שלוש טבעות מים וביניהן שתי טבעות יבשה. טבעות המים הקיפו את המרכז המוגבה במעגלים שלמים, ובין המעגלים נפרשו רצועות יבשה שעליהן נבנו דרכים, מבנים, אזורי מגורים וחומות פנימיות.
כדי לחבר את שכבות העיר נבנו גשרים, ומתחתיהם נפתחו מעברים לספינות. מן הים אל הטבעת החיצונית נחצבה תעלה ישרה ורחבה, שהייתה נתיב הכניסה הראשי אל העיר והנמל.
אפלטון מתאר גם שני מעיינות — מים קרים ומים חמים — שהזינו את החיים בתוך הבירה: בריכות, מרחצאות, גנים וחורשות. כך פעלו בעיר שתי מערכות מים משלימות: מערכת ימית של תעלה, טבעות, נמל ושיט; ומערכת נובעת של מים חמים וקרים לשימוש יומיומי.
המישור הגדול — התעלות, החלוקה והמערכת שהחזיקה את האי
מעבר לעיר הטבעות, לנמל ולתעלה הישירה מן הים, נפרש ליבו הכלכלי של אטלנטיס: המישור הגדול. אפלטון מתאר מישור עצום, מאורך, מלבני, מוקף תעלה גדולה.
זהו הלב ההנדסי של אטלנטיס. לא תעלה קטנה, אלא תעלה היקפית עצומה שסגרה את גבולות המישור וקיבלה את המים מן הנהרות היורדים מן ההרים. מן התעלה ההיקפית יצאה רשת תעלות משניות, ישרות ומסודרות, שחילקו את המישור ליחידות קבועות של שטח, מים וגישה.
המשמעות ברורה: התעלות לא היו רק תעלות השקיה צרות. הן היו גם נתיבי שיט פנימיים. מן השדות אל התעלות המשניות, משם אל התעלה ההיקפית, ומשם אל הבירה, אל הנמל ואל הים.
שתי עונות יבול מעידות על שליטה עונתית במים: לא גשם בלבד, אלא מערכת של אגירה, ויסות, חלוקה וניקוז.
הקריסה — כשהמערכת נשברה והים נעשה בוצי
אפלטון לא אומר רק שהאי נעלם. הוא נותן שלושה סימנים ברורים: אירוע מהיר, שקיעה או שבירה גדולה, וים שנעשה בוצי ואינו עביר. זה המקום שבו הסיפור מתחיל להישמע כמו חתימת נוף.
אטלנטיס לא הייתה רק עיר עם טבעות. היא הייתה מערכת שלמה: גבעה מרכזית, טבעות מים, תעלה מן הים, נמל, מישור עצום, תעלה היקפית, תעלות ישרות, שיט פנימי, שדות ונגר היורד מן ההרים. לכן גם הקריסה שלה לא הייתה נפילה של מבנה אחד, אלא שבירה של מערכת מים שלמה — מן ההרים ועד הים.
בקריאה הזאת, אטלנטיס לא נעלמה כי “טבעה כמו אבן”. היא קרסה כי המערכת שעשתה אותה עשירה כל כך — מערכת המים — נשברה.
אלה דפוסים שמוכרים מאירועי סוף עידן הקרח: אגמי קרח עצומים שנפרצו, כמויות מים אדירות בפרקי זמן קצרים, יישובים שנמחקים, שכבות שמתערבלות, סחף שמכסה והשלד הגיאולוגי שנשאר. אם היה שם יישוב, זה בדיוק סוג האסון שלא משאיר חורבות בצורה פשוטה.
למה עין הסהרה בכלל עולה לדיון
ג׳ימי קורסתי אינו מוכיח שעין הסהרה היא אטלנטיס; הוא מצביע עליה כאזור שעומד בתנאי סף חריגים: תבנית עגולה נדירה, מערכת זרימה קדומה, מיקום שאינו סותר את המסגרת האפלטונית, אזור שהיה רטוב ומיושב בעבר, ואירועי חיסול חזקים שיכולים להסביר היעדר ממצאים ברורים.
אחת ההנחות השגויות בדיון על אטלנטיס היא שאפריקה תמיד הייתה מדברית. בפועל, בתקופה הרלוונטית, הסהרה הייתה ירוקה, נהרות ואגמים חצו את היבשת, והחיבור בין פנים היבשת לחופים היה טבעי וזורם.
הים הפנימי והאיים
דרומית לחזית הצפון־אפריקאית, אגני הסהרה — שהם כיום ימות חול — היו בעבר מלאים מים. כאשר מפלסי המים היו גבוהים, האגנים התחברו למרחב מים גדול הרבה יותר מסדרת אגמים קטנים.
.PNG)
רמות, שלוחות וגבעות היו יכולות להיראות כאיים. נהרות חיברו את המערכת כולה. מן החוף זה היה עשוי להיראות כמו ים מלא איים רבים.
מבנה רישאת יושב במרכז המערכת הזאת ומציג עדויות לנוכחות מים ממושכת ולאידוי, כולל משקעי מלח. זו חתימה של גוף מים גדול ומתמשך.
תצפיות לוויין — המרחב שבין רישאת לים
יש מקומות שמספיק מבט אחד כדי להבין שיש שם משהו יפה. ויש מקומות אחרים, נדירים יותר, שמספיקים כמה מבטים כדי להבין שיש שם היגיון. כך נראה המרחב שבין רישאת לים.
העבודה נעשתה מתוך צפייה חוזרת במרחב דרך תצלומי לוויין, מבטי גובה ומעבר בין קני־מידה שונים. בעיקר דרך Google Earth, תצלומי לוויין זמינים וזום־אין וזום־אאוט חוזר, כדי להבין גם את הפרטים וגם את התמונה הגדולה.
זו אינה מדידה הנדסית סופית. זו קריאת שטח מרחוק. אבל זו בהחלט קריאה שמספיקה כדי להבין איפה שווה להתחיל לבדוק ברצינות.
המישור שליד רישאת ונהר הסחף
אחד הדברים החזקים ביותר שעלו מן המיפוי הוא לא רק הלב הטבעתי של רישאת, אלא דווקא המישור שלצדו. בשטח הרחב נחשף אזור שנראה כמו מישור ברור ומובחן יותר, ובינו לבין רישאת עוברת רצועה רחבה שנראית כמו נהר סחף או מסדרון זרימה גדול.
המרחב הגדול — כשהמבט מתרחק
דווקא כשהמבט מתרחק, ולא רק כשהוא נכנס לתקריב, החשד מתחזק. במקום לראות אוסף פרטים מפוזרים, מתחילים לראות היגיון מרחבי.
רישאת אינו עומד לבדו. מן הלב הטבעתי נראית יציאה באזור ואדאן, מעבר אל מניפת פריקה באזור Tanouchert, ומשם המשך אל מישור עצום ורחב מלא סחף, לשונות הצטברות, רצועות ארוכות וערוצים רדודים רבים.
התעלה התחתונה והערוצים לאורך השפה
באזור אחר בלט משהו שנראה כמו תעלה תחתונה, ולצדה ריבוי של ערוצים. כאילו הזרימה לא רק עברה שם, אלא גם נאספה, נותבה ונצמדה אל השפה עצמה.
.jpeg)
בנקודה הזאת נראה שהטבעת החיצונית אינה רק רצף, אלא שיש בה פתח ברור, והפתח הזה ממשיך אל מסלול שנראה כתעלה.
האזור החשוד הקבור
בתוך המרחב הזה בלט גם אזור תחום יותר, כאילו משהו מציץ מתחת לפני השטח. בתוך מרחב מלא בקווי זרימה, מסלולי הולכה, סחף, קבורה חלקית וגבולות ברורים — גם הדבר הזה כבר לא נראה מקרי.
לב רישאת — טבעות, שפה ותנועה של מים
כאשר מתקרבים אל הלב של רישאת, התחושה מתחזקת. הטבעות אינן נראות רק כמו טבעות. בחלק מהמקומות הן נראות כמו גבולות. במקומות אחרים הן נראות כמו מסות שמכוונות תנועה.
בכמה תקריבים הופיעו גם פרטים קטנים אבל חזקים: אבנים שיושבות כאילו על קו, רווחים שנראים כמו נתיבי זרימה, ותנועה שנצמדת לשפה.
.jpg)
.jpg)
סיכום — לא הוכחה סגורה, אלא מרחב שדורש בדיקה
המסקנה כאן פשוטה. לא מפני שהסיפור נסגר, אלא מפני שהוא כבר פתוח מדי מכדי לפטור אותו בתשובה מהירה.
יש כאן הצטברות של סימנים שפועלים יחד: לב טבעתי, פתח ברור, יציאה, אזור פריקה, מישור עצום, נהר סחף שמפריד, ערוצים רדודים, לשונות הצטברות ותנועה מתמשכת מערבה לעבר מרחב חופי־לגוני.
כל פרט לבדו אפשר להסביר. אבל כולם יחד יוצרים תמונה אחרת: תמונה של מרחב שנראה כאילו היה כאן סדר גדול יותר, מערכת גדולה יותר ונוף שעבד עם מים — ואז נשבר, נסחף, כוסה והושתק.
- אפלטון, טימאיוס וקריטיאס — תיאור אטלנטיס, עמודי הרקלס, הטבעות, התעלה, המישור והקריסה.
- מחקרים על הסהרה הירוקה, נהרות קדומים, אגנים וחתימות מים בצפון־מערב אפריקה.
- תצפיות לוויין וקריאת שטח דרך Google Earth באזור רישאת, ואדאן, Tanouchert והמרחב מערבה אל החוף.
- חומרי עבודה על מבנה רישאת, משקעי מלח, סחף, זרימה, אגנים וסימני מים קדומים.
- סרטוני שטח וחומרים פופולריים על עין הסהרה כנקודת חקירה, כולל Jimmy Corsetti, רק כחומר עזר לפתיחת שאלות ולא כהוכחה סופית.
פרקי ימי בראשית
- 1. אפריקה הירוקה — העולם החי לפני הקריסה
- 2. אטלנטיס — מערכת מים־ים גדולה של העולם הישן
- 3. סוף עידן הקרח — הקריסה והמעבר בין עידנים
- 4. מבני העולם הישן — מים, אבן והר
- 5. בראשית — תהו ובהו
- 6. יקוו המים — שיקום המים
- 7. עובייד — ראשית ההתיישבות המסודרת בעולם החדש
- 8. אנונקי ואיגיגי — שכבת האחריות וגרעיני העבודה
- 9. אררט–ואן — אזור ראשית העולם החדש
- 10. גובקלי טפה — ספר האבן, המים והאדמה
- 11. דילמון וגן עדן — המערכת והאדם
- 12. אנשי השם — נושאי הידע של העולם הקדום
תגובות
הוסף רשומת תגובה