ימי כראשית, בראשית מחדש - מבוא

מָבוֹא לִקְרִיאַת הַפְּרָקִים 

מָבוֹא לִקְרִיאַת הַפְּרָקִים

1. הַמִּבְנֶה הַדָּחוּס שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית

החלק הראשון של ספר בראשית, פרקים א׳–י״א, דחוס מאוד. תקופות ארוכות, מערכות חיים, שושלות, מקצועות, ערים, אסונות ומעברים בין עולמות נכנסו לתוך משפטים מעטים.
משפט אחד יכול להחזיק סיפור רחב. שם אחד יכול לשמור מערכת, מקום, מקצוע, תקופה או שושלת של בעלי תפקידים. רשימת דורות קצרה יכולה לשמר רצף ארוך של התפתחות והעברת ידע.
המשפטים הדחוסים האלה נפתחים במקורות נוספים. סיפורי היסוד של בראשית מופיעים גם בלוחות שומר, בצורה קדומה ורחבה יותר של השפה. ספרות חנוך, ספר היובלים, ספר הענקים ומסורות עמים שמרו חלקים נוספים. הנוף, השמות והמבנים שנשארו בשטח מחזירים לסיפורים את המקום ואת הפעולה המעשית.
בראשית פותחת במראה של סוף העולם הישן. הארץ קיימת, אך היא נמצאת במצב של תהו וכהו, חושך, תהום ומים. הספר פותח בתוצאה, חוזר אל העולם שקדם לה ואל האירועים שהובילו אליה, ורק אחר כך ממשיך אל העולם שנבנה מחדש.
נראה שתמונת הפתיחה מחוברת לדרום מסופוטמיה בראשית שיקומה: ארץ נמוכה ורוויה במים, שבה היבשה נחשפת, המים מקבלים גבולות, הצמחייה חוזרת ומערכות החיים מתחילות לפעול מחדש.
המצב הראשוני של המישור המסופוטמי קבור ברובו מתחת לשכבות סחף, לערוצי נהרות מאוחרים ולמי התהום. החפירות הגיעו בעיקר אל התלים שהתרוממו מעל המישור והמשיכו לשמש. יישובים קדומים, נתיבי מים ושטחי מחיה ראשונים ממשיכים להיחשף באמצעות קידוחים, מחקרי קרקע וחפירות חדשות.
העולם שקדם לתמונה הזאת היה עולם של מרחבים גדולים ושל גופים גדולים. בני האדם חיו לצד ממותות, קרנפים, איילי ענק ובעלי חיים כבדי גוף. גם אוכלוסיות האדם הקדומות הציגו טווח רחב של גובה, מסת גוף וחוסן. נראה שבתוך העולם הזה חיו גם קבוצות אנושיות גדולות וחסונות.
לקראת סוף עידן הקרח השתנה העולם במהירות. הקרח הפשיר, מקורות המים השתנו, אגמים ונהרות עלו, חופים הוצפו, האדמה התנזלה כשהתמלאה מים ובוץ ואוכלוסיות נעקרו ממקומן. באזורים שנבדקו נעלמה לפחות מחצית מן הנוכחות האנושית, בעקבות שילוב של מוות, עקירה והתפזרות.
היעלמות חיות הענק והשינויים באקלים, במים ובצמחייה שינו גם את מקורות המזון. בני האדם עברו בהדרגה מציד ולקט לייצור מזון: שמירת זרעים, גידול צמחים, ניהול עדרים וביות בעלי חיים.
שדות, עדרים, מחסנים ומערכות מים דרשו עבודה קבועה במקום אחד. יישובים עונתיים נעשו לכפרים, הכפרים גדלו וחלוקת העבודה התרחבה.
ראשית התהליך הזה ניכרת בארכאולוגיה של אררט, אנטוליה והסהר הפורה העליון, והיא נשמרה גם בסיפור הקצר של קין והבל:
קין עובד אדמה.
הבל רועה צאן.
קין בונה עיר.
גידול מזון, ניהול עדרים ויישוב קבוע נכנסו לתוך כמה משפטים. מה שהתרחש על פני מרחבים גדולים ותקופות ארוכות נשמר בבראשית באמצעות שמות ופעולות.
הרקע לסיפורי העולם הישן נמצא כנראה במרחב המחיה הרחב של הסהר הפורה העליון: מאררט, אנטוליה והקווקז, דרך הרי הטאורוס ומקורות הפרת והחידקל, ועד צפון מסופוטמיה, צפון סוריה ומורדות הזגרוס ואפילו בחרמון והגולן.
זה היה מרחב מחובר של הרים, עמקים, אגמים, נהרות ודרכי מעבר. אנשים, זרעים, בעלי חיים, חומרי גלם, מלאכות, ידע ושמות נעו בתוכו במשך תקופות ארוכות.
כאשר קבוצות ירדו מן האזורים הגבוהים אל המישורים, הן נשאו עמן את שמות הארצות, הערים, ההרים והנהרות שהכירו והעניקו אותם למקומות החדשים שבהם התיישבו.

הָאֲנָשִׁים יָרְדוּ מִן הֶהָרִים, וְהַשֵּׁמוֹת יָרְדוּ אִתָּם.
לכן שם קדום יכול להופיע מאוחר יותר בארץ מרוחקת. המקום המאוחר שומר את השם, ואילו מקורו הראשון עשוי להימצא בארץ שממנה יצאו האנשים.
סוף העולם הישן התרחש בשרשרת אירועים שהלכה והחריפה, והמבול היה שלב השיא שלה. סיפור המבול סוגר את הרצף הקדום ומעביר את הסיפור אל העולם החדש.
לאחריו מופיעות הארצות, הערים, העמים והשפות של עולם שכבר התארגן מחדש. אברהם יוצא לדרכו מתוך עולם עירוני, עשיר, מסודר ומרובה בפסילים ובאלילים. החלק הראשון של בראשית מספר כיצד נבנה העולם שאברהם כבר נולד לתוכו.

מַרְאֵה דְּרוֹם מְסוֹפּוֹטַמְיָה הַמֻּצֶּפֶת וְרֵאשִׁית הַשִּׁקּוּם ← חֲזָרָה אֶל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן שֶׁבַּסַּהַר הַפּוֹרֶה הָעֶלְיוֹן ← הָאָדָם, הַגַּן, הַחַקְלָאוּת, הַמִּקְנֶה, הַיִּשּׁוּבִים, הַמִּקְצוֹעוֹת וְהַשּׁוֹשָׁלוֹת ← הָאֵרוּעִים שֶׁהוֹבִילוּ לְסוֹפוֹ ← הַמַּבּוּל כִּנְקֻדַּת מַעֲבָר ← בְּנִיַּת הָעוֹלָם הֶחָדָשׁ.

2. כֵּיצַד נִקְרְאוּ הַפְּרָקִים בַּמֶּחְקָר

כל פרק נקרא לפי ארבעה מפתחות:
הזמן שבו הוא מתרחש.
המקום שאליו הוא שייך.
המערכת שפועלת בתוכו.
מקומו בתוך הרצף הגדול.
הפרקים אינם תמיד מסודרים כרצף כרונולוגי ישר. בראשית יכולה לפתוח בתוצאה, לחזור אל האירועים שקדמו לה ולהתקדם מחדש אל נקודת המעבר.
לכן כל סיפור מוחזר אל התקופה שאליה הוא שייך:
העולם הישן.
התקופה שהובילה אל סופו.
המבול ותקופת המעבר.
העולם החדש.

הַשָּׁלֵם קוֹדֵם לַפְּרָט
הפרק נקרא תחילה כמערכת שלמה. המשפטים, השמות והפעולות נפתחים לאחר שמזהים את הזמן, המקום והסיפור הרחב שבתוכו הם פועלים.

הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם קוֹדְמִים לַפֵּרוּשׁ
תחילה נבדקים ההרים, הנהרות, מקורות המים, האקלים, דרכי התנועה ומבנה ההתיישבות. לאחר מכן מוחזרים השם והסיפור למקומם בתוך הרצף.

הַשֵּׁם נִבְדָּק דֶּרֶךְ הַפְּעֻלָּה
כדי לזהות מי או מה עומד מאחורי שם, נבדקים תחום הפעולה שלו, קנה המידה, משך הזמן, קשריו עם שמות אחרים והמקום שבו הוא מופיע.

כָּל פֶּרֶק מוּחְזָר אֶל הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁבְּתוֹכָהּ הִתְרַחֵשׁ
סיפור העוסק במים נקרא דרך מקור המים, הזרימה, התהום, ההצפה והניקוז. סיפור העוסק בארץ נקרא דרך ההר, הקרקע, הצלע, הצמיחה והשדה. סיפור העוסק באדם נקרא דרך הידע, העבודה והאחריות.

שֵׁשׁ הַשָּׂפוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן
המחקר קורא את העולם באמצעות שש שפות:
שפת השמים — אור, חושך, עננים, רוחות, כוכבים, עונות ומחזורי זמן.
שפת המים — תהום, מי תהום, מעיינות, נהרות, אגמים, גשם, הצפה וניקוז.
שפת האדמה — הר, עמק, קרקע, בוץ, צלע, שדה, גן וטרסה.
שפת האבן — סלע־אם, מסה, חציבה, קירות, תעלות, פתחים ומבנים.
שפת השמות — מקום, מערכת, מקצוע, תפקיד, שושלת והיררכיה.
שפת הקול והזיכרון — אזהרות, שינון, שירים, קינות, תהודה והעברת ידע מדור לדור.

הַמִּבְנִים נִקְרָאִים לְפִי כָּל שְׁלַבֵּי חַיֵּיהֶם
מבנים עתיקים רבים נבנו בהמשכים. מה שנשאר גלוי שימש את האדם שוב ושוב. יסודות קדומים קיבלו תוספות, חללים חולקו מחדש ואבנים מעובדות שולבו בבנייה מאוחרת.
המבנה העומד לפנינו יכול לחבר גרעין קדום, שימוש משני, תיקון מאוחר ושכבת הרס אחת.
הבנייה הראשונה צמחה מן המקום. היא השתמשה בסלע־האם, באבן המקומית ובמסה שכבר נמצאה בשטח:

הֲסָרַת מַסָּה ← חֲצִיבָה ← בְּנִיָּה.

האבן המיובאת מסמנת שלב מאוחר יותר: חיפוי, הרחבה, תיקון או מפעל חדש שנבנה על גרעין שכבר עמד במקום.

הַבְּנִיָּה הָרִאשׁוֹנָה צָמְחָה מִן הַמָּקוֹם. הָאֶבֶן הַמְּיוֹבֵאת הִצְטָרְפָה אֵלֶיהָ בַּשְּׁכָבוֹת הַמְּאֻחָרוֹת.

3. הַחִבּוּר וְהַהַשְׁוָאָה בֵּין הַמָּסוֹרוֹת
במחקר נקרא ספר בראשית לצד הלוחות השומריים והמסופוטמיים, ספרות חנוך, ספר היובלים, ספר הענקים, כתבים קדומים נוספים, מסורות עמים, מנהגים שבטיים, שמות, נוף, מבנים ועדויות מן השטח.
כל מקור שמר שכבה אחרת של הזיכרון.
בראשית דוחסת. הלוחות השומריים פותחים שמות, פעולות, תפקידים ויחסים. הספרים החיצוניים שומרים פרטים שנעלמו מן הנוסח הקצר. מסורות עמים שומרות זיכרונות של אסונות, תנועת אוכלוסיות ודרכי חיים. הנוף והמבנים מחזירים לסיפורים את המקום ואת הפעולה המעשית.
לוחות שומר הם הארכיון הכתוב הקדום והרחב שהגיע לידינו מן האזור. הידע, הסיפורים והשפה שקדמו להם עברו באמצעות הוראה, שינון, מלאכה, שמות ומסורות שבעל־פה. הלוחות קיבעו בכתב שכבה שכבר נשאה בתוכה זיכרון קדום.
ההשוואה מחברת חלקים של זיכרון שהתפזרו בין ארצות, שפות ותקופות. מקור אחד שמר את השם, אחר את הפעולה, מסורת אחת את המקום והשטח את המבנה שבתוכו התרחש הסיפור.

הַטֶּקְסְט שׁוֹמֵר אֶת הַסִּפּוּר. הַשָּׂפָה פּוֹתַחַת אֶת הַשֵּׁם. הַמָּסוֹרֶת שׁוֹמֶרֶת אֶת הַזִּכָּרוֹן. הַנּוֹף מַחֲזִיר אֶת הַמָּקוֹם. הַמִּבְנֶה מְגַלֶּה אֶת הַפְּעֻלָּה.

4. הַשָּׂפָה הָעַתִּיקָה שֶׁנִּשְׁמְרָה בְּלוּחוֹת 

 הלוחות השומריים שומרים כנראה המשך ישיר של שפה עתיקה יותר, שנוצרה בעולם הישן והמשיכה לעבור אל העולם החדש.
מילים ושמות רבים בנויים מחיבור של הברות קצרות. כל הברה יכולה לשמור פעולה, חומר, מקום, כיוון, מעמד או תחום אחריות. כאשר ההברות מתחברות, מילה אחת יכולה להחזיק תיאור שלם.
כדי להבין שם עתיק צריך לפרק אותו להברותיו, לברר את משמעותן ולחבר אותן בחזרה אל הפעולה והמקום שבהם הוא מופיע.

שְׂפַת הַטֶּבַע — מִלּוֹת פְּעֻלָּה מְשֻׁתָּפוֹת לַכֹּל
בשפה העתיקה, מילות הפעולה משותפות לחי, לצומח ולדומם.
אדם, חיה, צמח, מים, אדמה, הר ואבן יכולים ללדת, לגדול, לישון, להתעורר, לעבוד, לשתות, לשאת, לתת, לקבל ולשמור.
המילה מתארת את הפעולה, ואינה מגלה בעצמה איזה גוף מבצע אותה. רק ההקשר, המקום, קנה המידה והמערכת מגלים אם מדובר באדם, בצמח, במים, באדמה או בהר.
לכן קשה לקורא המאוחר לזהות את הגוף שעליו מדבר הסיפור. מילה שנשמעת כיום אנושית יכולה לתאר צמח, הר, נהר או מערכת טבע שלמה.

מִלּוֹת הַפְּעֻלָּה מְשֻׁתָּפוֹת לַחַי, לַצּוֹמֵחַ וְלַדּוֹמֵם. הַהֶקְשֵׁר מְגַלֶּה מִי אוֹ מָה פּוֹעֵל.

אֵין בָּהּ דּוֹמֵם.

כל מה שנמצא בעולם פועל בתוך מערכת החיים. המילה עצמה אינה מגלה על איזה סוג גוף מדובר.

הַפֹּעַל מְגַלֶּה מַה מִּתְרַחֵשׁ. הַשֵּׁם מְגַלֶּה מִי אוֹ מָה פּוֹעֵל.

הַשֵּׁם מְגַלֶּה אֶת הַהִירַרְכְיָה
המערכת הראשית מתוארת כהורה. תתי־המערכות היוצאות ממנה הן ילדיה. היחסים המשפחתיים מתארים את סדר היציאה ואת הקשרים בין המערכות.
לפני שם המערכת יכול להופיע תואר כבוד המציין מעמד, סמכות או אחריות. תארים כמו אֶנְ ו־נִין מגלים את המקום בתוך המדרג.
כאשר מערכת מקבלת שם, תואר, מין, הורים, ילדים, כעס, שמחה ולידה, הקורא המאוחר רואה בה דמות אנושית. בשפה העתיקה המרכיבים האלה שייכים גם לארץ, למים, להר, לכלי ולמערכת.
מאברהם ואילך הכתוב מוסיף לשם זיהוי אנושי מפורש: אב, משפחה, מקום מגורים ומסלול חיים. בחלק הקדום השם עצמו מחזיק את עיקר הזהות.

5. הַשֵּׁמוֹת, הַמַּעֲרָכוֹת וּבַעֲלֵי הַתַּפְקִידִים
שם עתיק יכול להחזיק מערכת, תת־מערכת, תחום פעולה, מקום, מקצוע, בעל תפקיד, שושלת מקצועית או תקופה.
כדי לזהות מה עומד מאחוריו נבדקים הפעולה, קנה המידה, משך הזמן, המקום, הקשרים עם שמות אחרים והמעמד בתוך ההיררכיה.
מערכת פועלת במרחב גדול ובמשך זמן רב. בעל מקצוע מפעיל חלק ממנה. שושלת נושאת את אותו תפקיד לאורך דורות.
בעל תפקיד שפעל בשם המערכת נשא את תוארה ואת סמכותה, אל או EN. במשך הזמן עבר התואר בין שכבות שונות:

הַמַּעֲרֶכֶת ← רֹאשׁ הַמַּעֲרֶכֶת ← בַּעַל הַתַּפְקִיד ← שׁוֹשֶׁלֶת הַתַּפְקִיד ← הַשַּׁלִּיט הַנּוֹשֵׂא אֶת הַתֹּאַר.

כך אותו שם יכול להופיע כמערכת במקור קדום, כבעל תפקיד במסורת אחרת וכמלך בתקופה מאוחרת.

הַשֵּׁמוֹת אֵינָם דְּמוּיוֹת. הֵם מַעֲרָכוֹת הַמִּתְפַקְּדוֹת בְּתוֹךְ מַעֲרֶכֶת גְּדוֹלָה אַחַת.

6. הַכְשָׁרַת הָאָדָם
האדם כבר קיים מאות אלפי שנים ! אבל רק אם תחילת השינויים, הוא התוודע לעצמו ולמד מי הוא, כיצד העולם פועל ומה מקומו בתוך מערכות החיים. עד אז חי כמו שאר החי ונע בעולם אחרי מקורות המזון והצייד כנראה גם ערום ועריה.
הכשרתו הייתה הפעלת התודעה שלו. הוא למד את גופו, לקרוא את השמים, להבין את המים והאדמה, לזהות עונות, לגדל מזון, לשמור זרעים, לנהל בעלי חיים ולהביא מים אל אזורי המגורים והשדות.

„לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ” מְתָאֵר אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּתוֹךְ הַמַּעֲרֶכֶת.

לעבוד — להפעיל את הידע.
לשמור — להבטיח שהמים, האדמה, הזרעים, הצמחים, בעלי החיים והידע ימשיכו להתקיים.
מתן השמות היה חלק מן ההכשרה. האדם למד לזהות כל גוף, להבין את פעולתו ולמקם אותו בתוך הסדר הגדול.

הַכְשָׁרַת הָאָדָם הָיְתָה הַמַּעֲבָר מִחַיִּים בְּתוֹךְ הָעוֹלָם לְהִשְׁתַּתְּפוּת מוּדַעַת בְּהַפְעָלַת מַעֲרֶכֶת הַחַיִּים.

7. כֵּיצַד הִתְגַּלְגַלְנוּ אֶל הָאֵלִים
בעולם הישן פעלו מערכות חיים בעלות שמות, ולצדן אנשים בעלי ידע שטיפלו בהן והפעילו אותן.
לכל מערכת היה תחום, מקום בהיררכיה ותתי־מערכות שפעלו מתוכה. לצדה פעלו ראשי מערכות ובעלי מקצוע שנשאו את שם התחום ואת סמכותו.
בשפה העתיקה המערכת, הכוח הפועל בתוכה ומי שאחראי עליה יכלו להופיע תחת אותו שם.
עם הזמן השפה השתנתה, אך השמות הקדומים נשארו. משמעותם המערכתית נחלשה, והם נקראו כשמות של דמויות אלוהיות בעלות גוף, משפחה ורצון משלהן.
המערכות והאחראיים אליהם, נעשו אלים.
בעלי המקצוע נעשו דמויות עליונות.
מדרג האחריות נעשה משפחת אלים.
פעולות העבודה נעשו טקסים.

הַשָּׂפָה הִשְׁתַּנְּתָה, הַשֵּׁמוֹת נִשְׁאֲרוּ, וְהַמַּעֲרָכוֹת נִזְכְּרוּ כִּדְמוּיוֹת אֱלֹהִיּוֹת.

8. מִן הָאֵלִים אֶל אֱלֹהִים
הלוחות השומריים שמרו את מערכת החיים כשהיא מחולקת לשמות רבים. השמים, הארץ, המים, הרוח, הצמיחה, הלידה, האור והעומק קיבלו שמות נפרדים, וכל שם שמר תחום פעולה מסוים. ספר בראשית מכנס את ריבוי המערכות והפעולות תחת השם אלוהים.
אלוהים אומר — והמערכת פועלת.
אלוהים מבדיל — והתחומים מקבלים גבולות.
אלוהים קורא בשם — וכל חלק מקבל זהות ותפקיד.
אלוהים מברך — והחיים מתרבים.
השם אלוהים שומר בתוכו ריבוי, אך הפעולה נמסרת כפעולה של גוף אחד.

אֱלֹהִים — רִבּוּי הַפּוֹעֵל כְּגוּף אֶחָד.

השמים, המים, הארץ, האור, הצמחים, בעלי החיים והאדם פועלים יחד בתוך מערכת אחת.
אֱלֹהִים הוּא מַעֲרֶכֶת הַחַיִּים הַשְּׁלֵמָה.הלוחות השומריים פותחים את המערכת לחלקיה. ספר בראשית מחבר את החלקים מחדש תחת שם אחד.

אֱלֹהִים נִמְצָא בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים, וְהַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים יוֹצְרִים מַעֲרֶכֶת גְּדוֹלָה.

9. דֶּרֶךְ הַמֶּחְקָר
המחקר התקדם מן החומר המעשי אל הכתבים.
תחילה נבדקו המים, האדמה, האבן, המבנים, דרכי התנועה, דפוסי ההתיישבות, חלוקת העבודה ומרכזי הידע. לאחר שהמערכות החלו להתבהר, חזרנו אל ספר בראשית, אל לוחות שומר, אל ספרות חנוך ואל המסורות הקדומות.
כך השמות קיבלו פעולה, הסיפורים קיבלו מקום והפרקים חזרו אל הזמן שבו התרחשו.
כל פרק נבנה בשלוש שכבות:
הַמָּקוֹר אוֹמֵר
מה כתוב בפועל בפסוק, בלוח, במסורת, בשם או בעדות מן השטח.
הַהַצְלָבָה מַרְאָה
אילו פרטים חוזרים במקורות אחרים, בנוף, במבנים, בשפה ובמסורות.
הַתּוֹבָנָה שֶׁלָּנוּ

איזו תמונה נוצרת כאשר כל הפרטים מתחברים בתוך אותה מערכת.
המחקר נשען על כמה כללים קבועים:
השלם קודם לפרט.
הזמן והמקום קודמים לפירוש.
השם נבדק דרך הפעולה.
כל פרק מוחזר למערכת שבתוכה התרחש.
מבנה נקרא לפי כל שלבי חייו.
מקור אחד פותח פרט שמקור אחר דחס.
התזה נבנית כאשר אותו דפוס חוזר בטקסט, בשם, במקום, במבנה ובפעולה.

הוֹכָחָה בְּנוּיָה מֵהַרְבֵּה אֲסִימוֹנִים נוֹפְלִים.

לַתֵּזָה אֵין מַסְקָנוֹת — יֵשׁ תּוֹבָנוֹת.

מִלּוֹת מַפְתֵּחַ
בראשית מחדש, ספר בראשית, פרקים א׳–י״א, העולם הישן, העולם החדש, סוף עידן הקרח, יונגר דריאס, מגה־פאונה, שיטפונות קדומים, המבול, דרום מסופוטמיה, הסהר הפורה העליון, אררט, אנטוליה, הקווקז, עובייד, שומר, לוחות חמר, השפה השומרית, השפה העתיקה, מערכות החיים, שמות קדומים, היררכיה, תתי־מערכות, בעלי תפקידים, הכשרת האדם, לעבדה ולשמרה, חקלאות קדומה, ביות בעלי חיים, יישובי קבע, קין והבל, סלע־האם, בנייה מגליתית, שימוש משני באבנים, אלים, אלוהים, מסורות קדומות, מחקר מוצלב.

מְקוֹרוֹת עִקָּרִיִּים
מִקְרָא וּסְפָרִים חִיצוֹנִיִּים
ספר בראשית
ספר חנוך
ספר היובלים
ספר הענקים
מסורות מקראיות קדומות
מסורות עמים ומנהגים שבטיים
שמות מקומות ושושלות
מסורות על העולם הקדום והמבול
לוּחוֹת וּמַסּוֹרוֹת מִסּוֹפּוֹטַמְיָה

לוחות שומר
בראשית של ארידו
סיפור אתרחסיס
עלילות גילגמש
רשימות המלכים השומריות
טקסטים על אנכי, נינחורסג והאנונה
טקסטים על ערים, מים, גנים ומבול
מילונים ומאגרי שפה שומרית
אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה וְעֵדֻיּוֹת שֶׁטַח

התרבות העוביידית
דרום מסופוטמיה
הסהר הפורה העליון
אררט ומזרח אנטוליה
דרום הקווקז והרי הטאורוס
מחקרי סוף עידן הקרח והיונגר דריאס
מחקרי מגה־פאונה ואוכלוסיות קדומות
קידוחים, שכבות סחף ומי תהום
מבני אבן, סלע־אם ושכבות בנייה

זכויות יוצרים: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”.

מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.