בראשית מחדש

פֶּרֶק א׳ — אַנְשֵׁי הָעַל שֶׁל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן

הַשּׁוֹשָׁלוֹת, הָעִירִים וְהַנְּפִילִים־הָעֲנָקִים

הָעוֹלָם הַיָּשָׁן נִשְׁמַר בְּתוֹךְ הַשּׁוֹשֶׁלֶת

ספר בראשית מציג את העולם שלפני המבול דרך רצף שמות: אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך ונח. השושלת הזאת היא שלד הזיכרון של העולם הישן. היא מחזיקה משפחות, תקופות, תפקידים, מלאכות, ידע ואירועים שנדחסו אל תוך שמות מעטים.

בראשית פותחת את הרשימה במילים:

״זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם.״

המילה ספר מעניקה לשושלת מעמד של תיעוד. כל דור מעביר אל הדור הבא גוף, שם, זיכרון ויכולת. בתוך הרצף מופיעים גילאים ארוכים מאוד, והם שייכים לתמונה של עולם קדום בעל קצב חיים אחר. האנשים האלה עומדים קרוב לראשית, קרוב לעולם שקדם למבול וקרוב למערכות הידע שעברו ממנו אל האדם החדש.

בימי אנוש מופיע משפט חשוב:

״אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה.״

השם נכנס אל הרצף בתקופה מוקדמת מאוד. בעולם הקדום שם סימן זהות, מקור, בית, מקצוע וסמכות. אדם נשא שם מפני שנשא תפקיד. השמות שנשמרו בשושלת וברשימות העירים פועלים בדרך הזאת: הם מספרים מה ידע האדם, על מה היה ממונה ומה היה מקומו בתוך המערכת.

השושלת מתקדמת עד ירד, ובימיו מתחיל הסיפור של העירים.

יֶרֶד — הַדּוֹר שֶׁבְּיָמָיו יָרְדוּ הָעִירִים

ספר היובלים מחבר בין שמו של ירד לבין ירידת העירים אל הארץ. בימיו ירדו שליחי המערכת כדי ללמד את בני האדם משפט, ישרה ודרכי חיים בארץ.

כך השם ירד מחזיק את האירוע המרכזי של דורו. הירידה הייתה כניסה של קבוצת בעלי ידע אל תוך עולמם של בני האדם. הם הגיעו עם מערכת של צפייה, מדידה, חיזוי, הוראה ושמירה.

העירים ידעו לקרוא את השמים כדי להבין את הארץ. הם עקבו אחרי השמש, הירח והכוכבים, הכירו את העננים, הרוחות, הגשמים, הברקים, העונות, השלגים והפשרתם. הידע הזה אפשר לאדם להבין מתי המים בדרך, מתי הקרקע עומדת להשתנות, מתי לזרוע, מתי לקצור, מתי להעביר עדרים ומתי לעזוב מקום שנעשה מסוכן.

ירידת העירים בימי ירד מסבירה את קפיצת הידע שנראית בעולם הקדום. האדם קיבל מערכת מסודרת של תצפית, עבודה, חקלאות, מלאכה, מים וזמן. העולם הישן העביר אל האדם את הכלים שנדרשו כדי לחיות בארץ שהשתנתה במהירות.

חֲנוֹךְ — הָאִישׁ שֶׁקָּרָא אֶת הַמַּעֲרֶכֶת

חנוך נולד לירד ועומד בדיוק בנקודת המפגש בין השושלת לבין העירים. בראשית מעניקה לו תיאור מיוחד:

״וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים… וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.״

ספר חנוך וספר היובלים פותחים את המשפט הקצר הזה לעולם שלם. חנוך כותב, לומד, רואה, שומע, מודד ומתעד. הוא מכיר את מסלולי המאורות, את חלוקת החודשים, את מחזורי העונות, את הרוחות, העננים, הגשמים ואת השערים שדרכם משתנים האור והמים לאורך השנה.

חנוך מתגלה כראש מערכת הצפייה של העולם הישן. העירים מחזיקים תחומים שונים; חנוך מחבר את התחומים למערכת אחת. הם רואים את הסימנים, והוא קורא את משמעותם. הם עוקבים אחרי הכוכבים, העננים והארץ, והוא שומר את הלוחות ואת הזיכרון.

הידע השמימי שלו מכוון אל החיים על הקרקע. בעולם של שלגים נמסים, נהרות שמשנים מסלול, מעיינות שמתגברים, אדמה שסופגת מים ומדרונות שנפתחים, קריאת השמים היא מערכת התרעה. חנוך עומד בין השמים והארץ מפני שתפקידו לחבר בין הסימן לבין המעשה.

הוא גם עומד בין העולם שלפני המבול לבין נח. חנוך רואה וכותב; נח מקבל תוכנית ובונה. חנוך שומר את הידע; נח משתמש בידע כדי להעביר חיים דרך המים.

לָמָּה הָעוֹלָם הָיָה זָקוּק לְעִירִים

העירים היו אנשי הערנות של העולם הישן. הם נשארו ערים, שמרו, צפו וחיברו בין מערכות שונות. כל שינוי בשמים יכול היה לבשר שינוי בארץ.

הצופה הקדום הביט בעננים ובדק את הקרקע. הוא עקב אחרי השלג על ההר וידע מתי ההפשרה תתגבר. הוא ראה רמשים עולים מן האדמה והבין שהקרקע מתמלאת מים. הוא הקשיב להד החוזר מן הסלע וזיהה שינוי בחלל, בסדק או בעומק. הוא ידע שהמים מתחילים לפעול זמן רב לפני שהם מופיעים על פני הקרקע.

העירים החזיקו את שפת השמים, אך עבודתם כללה גם את שפת המים, האדמה, האבן, הקול והחיים הקטנים. הם הביטו למעלה כדי לדעת מה עומד להתרחש למטה.

זו הייתה אחת המערכות החשובות ביותר של סוף העולם הישן. כאשר הארץ משתנה, הצופה נותן לאוכלוסייה זמן להתכונן.

הָרְפָאִים הָיוּ אוּכְלוֹסִיַּת־הָאֵם

התובנה שעלתה מתוך החיבור בין המקורות לבין השטח היא שהעירים פעלו מתוך אוכלוסיית הרפאים הקדומה. הרפאים היו אנשי העולם הישן שהחזיקו בארץ, במים, באבן, בהרים ובמערכות השיקום. מתוכם יצאה קבוצה מקצועית שהתמחתה בצפייה, מדידה וחיזוי.

העירים היו זרוע השמים של הרפאים.

הקשר הגאוגרפי מחזק את התמונה. סיפור העירים מתרחש בחרמון, בדן ובמרחב הלבנון. אלה אותם אזורים שבהם נשמר בהמשך זיכרון הרפאים: החרמון, הבשן, הגולן, הגלעד ועבר הירדן.

העירים פעלו במרחב הרפאים מפני שזה היה מרחב העבודה שלהם. החרמון היה מרכז מים, שלג ותצפית, והעירים היו אנשי המעקב אחר המערכת הזאת.

הרפאים היו האוכלוסייה הרחבה. העירים היו הקבוצה המקצועית שפעלה מתוכה.

בְּנֵי הָאֱלֹהִים, הָעִירִים וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם

הכתבים משתמשים בכמה שמות כדי לתאר את אנשי המערכת הקדומה.

בני האלוהים הוא כינוי למעמד שלהם בתוך המערכת.

העירים הוא כינוי לתפקידם כצופים, שומרים ואנשי ערנות.

אנשי השם הוא כינוי לבעלי שמות־התפקיד, האנשים שנשאו תחומי אחריות וידע.

אלה שכבות שונות של אותה קבוצת־על. אדם יכול להיות בן המערכת, עיר הצופה בשמים ואיש שם הנושא מקצוע מסוים.

הסיומת אל בשמותיהם מציינת את תחום העבודה בתוך המערכת האלוהית. השם חיבר בין האדם, תפקידו ומקור סמכותו. השם היה התפקיד, והתפקיד היה הזהות.

מָאתַיִם עִירִים — עֶשְׂרִים תְּחוּמֵי אַחֲרָיוּת

ספר חנוך מתאר מאתיים עירים המחולקים לעשרים קבוצות של עשרה. בראש כל קבוצה עמד ראש עשרה, ובראש המהלך עמד שמחזי.

החלוקה הזאת מציגה מערכת עבודה מסודרת. עשרים ראשי קבוצות החזיקו עשרים תחומים, ותחת כל אחד מהם פעלו עשרה אנשי מקצוע. רשימות השמות משתנות מעט בין כתבי היד, אך המבנה נשאר ברור: שמחזאי, אראקיאל, רעמיאל, כוכביאל, תמיאל, רמיאל, דניאל, חזקיאל, ברקיאל, עזאל או עזאזל רמשאל, בתריאל, בזליאל, ענניאל, זקיאל, שמשיאל, סתריאל, תוריאל, יומיאל ושריאל.

הרשימה נפתחת כמפת עבודה של העולם הישן.

שמחזאי הוא ראש הצופים והחוזים.

כוכבאל ושמשיאל אחראיים על לוח השמים.

ענניאל, מטריאל, ברקאל ורעמאל עוקבים אחרי מערכת העננים, הגשם והסערה.

אראקיאל וארעתקף קוראים את הארץ ואת סימני הקרקע התקיפה.

טוריאל וחרמני מחזיקים את ההר, השלג, המדרונות ומקורות המים.

רמשאל קורא את השינויים בקרקע דרך תנועת הרמשים ובעלי החיים הקטנים.

הדיאל קורא את הקול החוזר מן הסלע, מן המערה ומן החלל.

זיקיאל מחזיק את הזיק ואת הצתת האש.

עשאל או אסאל מחזיק את העשייה, החומר, החישול והמלאכה.

תומיאל מביא את העבודה אל תומה.

דניאל מחזיק את הדין, ההכרעה והסדר.

רפאל מחזיק את הריפוי ואת החזרת הארץ למסלולה.

כך נראית מערכת שלמה: שמים, מים, אדמה, הר, קול, אש, חומר, מלאכה, גמר, משפט וריפוי.

הַשְּׁלִיחוּת הָרִאשׁוֹנָה — לְלַמֵּד מִשְׁפָּט וִישָׁרָה

ספר היובלים שומר את מטרת הירידה הראשונה: העירים הגיעו כדי ללמד את בני האדם ולעשות משפט וישרה בארץ.

הם הביאו ידע שנועד לשמור על החיים. קריאת השמים נועדה לחיזוי. הכרת הצמחים נועדה למזון ולריפוי. עיבוד החומר נועד לכלים ולעבודה. מדידת הזמן נועדה לזריעה, לקציר, לנדידה ולהכנה לעונות.

בשלב הזה האלוהי פועל בצמוד לאדם. בעלי הידע מלמדים, מסדירים, שומרים ומכניסים את האדם אל תוך מערכות פעילות. האדם לומד את המים, האדמה, השמים, הצמחים והמלאכות מתוך קשר ישיר עם מדריכי העולם הישן.

העירים קיבלו תפקיד של שירות. הם נשאו ידע כדי להעביר אותו אל האדם בתוך סדר ואחריות.

הַחֶרְמוֹן — הַר הַתַּצְפִּית וְהַמַּיִם

החרמון היה מרכז טבעי לעבודת העירים. זהו הר גבוה השולט על מרחב עצום, אוגר שלגים, מזין מעיינות ומחזיק את ראש מערכת המים היורדת אל עמק החולה והירדן.

מן החרמון אפשר לראות עננים מתכנסים, סערות מגיעות, שלגים נערמים, הפשרה מתחילה ונחלים מתגברים. מי ששמר על החרמון החזיק מערכת התרעה אזורית.

העירים ישבו במקום שבו שמים, מים, הר וארץ נפגשים. החרמון היה תחנת העבודה שלהם.

אותו הר הפך בהמשך למקום שבו התקבלה ההחלטה ששינתה את הסיפור כולו.

הַהַחְלָטָה לָקַחַת אֶת בְּנוֹת הָאָדָם

העירים ראו את בנות האדם והחליטו לקחת אותן לנשים ולהוליד מהן ילדים.

שמחזי הבין מיד את גודל המעשה. הוא חשש שחברי הקבוצה ישנו את דעתם והוא יישאר לבדו לשאת באחריות. החשש שלו מגלה שהעירים ידעו שהם עומדים לחצות גבול שנשמר בתוך המערכת.

לכן הם קיבלו החלטה קבוצתית. מאתיים העירים עלו אל החרמון, נשבעו יחד וקשרו את עצמם בחרם משותף. כל אחד התחייב לבצע את המעשה, וכל אחד נשא באחריות יחד עם האחרים.

השבועה יצרה גוף חדש בתוך הקבוצה. זו הייתה ברית של פרישה.

הַשְּׁבוּעָה עַל הַחֶרְמוֹן הָיְתָה רֶגַע הַפְּרִישָׁה מִן הָרְפָאִים

עד השבועה פעלו העירים כחלק מן הסדר המקצועי של הרפאים. הם נשאו תפקיד, קיבלו אחריות ושמרו על מערכות החיים.

ברגע שבו החליטו ליצור לעצמם שושלת מבנות האדם, הם יצאו מן המסגרת שהחזיקה אותם בתוך אוכלוסיית־האם. השבועה על החרמון סימנה את הפרישה מן הרפאים ואת הקמתה של קבוצה חדשה.

העירים השתמשו במקום העבודה שלהם כדי לקשור את הברית. הר התצפית הפך להר השבועה. המקום שממנו קראו את השמים ואת המים הפך לנקודת הפיצול בתוך העולם הישן.

הפרישה הזאת מסבירה את המשך הסיפור: הנפילים נולדו מן העירים שיצאו מתוך הרפאים, ולכן זיכרונם חוזר בהמשך אל תחום הרפאים.

הַחֵטְא הָיָה יְצִירַת שׁוֹשֶׁלֶת בְּאֶמְצָעוּת הַמַּעֲמָד

בראשית מספרת שבני האלוהים לקחו נשים:

״מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.״

הבחירה באה מצד בעלי המעמד והכוח. העירים הגיעו אל בני האדם כמורים, שומרים ומחזיקי ידע. הם השתמשו בסמכות הזאת כדי לבחור נשים וליצור מהן שושלת חדשה.

החטא כלל כמה חלקים שהתחברו למעשה אחד: פרישה מן התפקיד, שימוש במעמד, לקיחת נשים, יצירת צאצאים והעברת ידע אל תוך המשפחות החדשות.

העירים קיבלו אחריות להדריך את בני האדם. לאחר השבועה הם הפכו את הידע המשותף של העולם הישן לידע משפחתי וקבוצתי. הידע עבר ממערכת ששירתה את הארץ למערכת שבנתה כוח פרטי.

הַיֶּדַע שֶׁנִּמְסַר לַמִּשְׁפָּחוֹת הַחֲדָשׁוֹת

ספר חנוך מפרט את תחומי הידע שהועברו לאחר החיבור עם הנשים.

שמחזי לימד שמות, צמחים ושורשים.

ארמרוס לימד התרת קשרים ושבועות.

כוכביאל וברקיאל לימדו את מערכות הכוכבים.

חזקיאל לימד את סימני העננים.

אראקיאל לימד את סימני הארץ.

שמשיאל לימד את סימני השמש.

שריאל לימד את מסלול הירח.

עזאל מסר את מלאכת המתכת, הכנת סכינים, חרבות, מגינים ושריונות. הוא לימד גם עיבוד אבנים, צבעים, קישוטים וחומרים ששינו את מראה הגוף.

אותו ידע יכול היה לשרת חקלאות, רפואה, מדידה, בנייה ועבודה. בתוך הקבוצה החדשה הוא התחבר גם לנשק, שליטה, משיכה ומעמד.

שני שינויים התרחשו יחד: החיבור הגופני יצר דור מעורב, והעברת הידע יצרה פער כוח גדול בתוך החברה האנושית.

הוֹלֶדֶת הַנְּפִילִים — הוֹלֶדֶת הָעֲנָקִים

מן החיבור בין העירים לבין בנות האדם נולדו הנפילים.

בראשית דוחסת את האירוע אל תוך פסוקים מעטים:

״הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם; הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.״

הפסוק מחבר ברצף אחד את בני האלוהים, בנות האדם, ההולדה, הנפילים, הגיבורים ואנשי השם.

הנפילים היו בני העירים ובנות האדם. הם ירשו מן האבות את הגוף, הידע, המעמד ושמות־התפקיד, ומן האימהות את הגוף האנושי של האוכלוסייה החדשה. כך נוצר דור ביניים בין אנשי העולם הישן לבין האדם.

הדור הזה נקרא נפילים בבראשית וענקים בספר חנוך, ביובלים ובספר הענקים.

הנפילים היו הענקים.

ספר הענקים מעניק לנפילים שמות, חלומות וקול. הוא ממשיך את סיפור בני העירים ומתאר את הדור שנולד מהם. שמו של הספר מבהיר את זהותם: הענקים שעליהם הוא מספר הם הנפילים של בראשית.

הענקים אינם קבוצה נוספת שנכנסה לסיפור. זהו שם אחר לבני העירים ובנות האדם.

אַנְשֵׁי הַשֵּׁם וְהַשּׁוֹשֶׁלֶת הַחֲדָשָׁה

העירים נשאו שמות־מקצוע. הנפילים ירשו את השמות, את המעמד ואת הייחוס של אבותיהם. לכן בראשית מכנה אותם גיבורים ואנשי השם.

השם של האב עבר אל הבן יחד עם תחום הידע. בני הקבוצה החדשה גדלו כצאצאי אנשי מערכת, והייחוס הזה העניק להם כוח ומעמד בקרב בני האדם.

הם היו גיבורים של העולם הקדום במובן של גוף, כוח פעולה וייחוס. המילה גיבורים מתארת את העוצמה שנשאו, והמילים אנשי השם משמרות את השתייכותם לשושלת בעלי שמות־התפקיד.

כך נוצרה שושלת חדשה שנשאה את הידע של העולם הישן בתוך גוף מעורב.

הַפְּגָם הָיָה בַּחִבּוּר עַצְמוֹ

הנפילים היו דור כלאיים גדול וחזק, והחיבור שיצר אותם הוליד גוף חסר איזון. הם נשאו עוצמה גדולה יחד עם צרכים גופניים עצומים.

העיקרון של מפגש והתרבות בין אוכלוסיות אדם שונות מוכר גם מתוך תולדות האדם. אוכלוסיות שונות נפגשו, הולידו צאצאים והעבירו תכונות מדור לדור. בסיפור הנפילים, החיבור יצר דור שקיבל כוח רב והתאמה חלשה לסביבה שבה נולד.

הפגם היה גופני, התנהגותי ומערכתי. הגוף גדל, התיאבון גדל והיכולת של הארץ לכלכל את הדור הזה הצטמצמה.

העולם שסביבם כבר עבר שינויים גדולים. מקורות המזון השתנו, בעלי חיים גדולים נעלמו, אזורי מחיה הצטמצמו והארץ נשאה אוכלוסיות רבות. גוף גדול שהיה יכול להתאים לעולם עשיר ורחב הפך למעמסה בעולם משתנה.

הָרָעָב שֶׁל הָעֲנָקִים

ספר חנוך מספר שהענקים אכלו תחילה את פרי עמלם של בני האדם. הם צרכו את היבולים, המזון והרכוש שהאוכלוסייה הצליחה לייצר.

כאשר המזון כבר לא הספיק, הם פנו אל בני האדם עצמם.

משם התפשטה הטריפה אל החיות, העופות, הזוחלים והדגים. הם אכלו בשר ושתו דם, ובהמשך פנו גם זה נגד זה.

ספר היובלים שומר את אותו רצף: מן העירים ובנות האדם נולדו ענקים; האלימות התפשטה; כל סוג פנה נגד הסוג האחר; בני האדם, בעלי החיים והעופות נכנסו למעגל של טריפה והשחתה.

הרעב של הנפילים היה תוצאה של הגוף שנוצר. הארץ והחברה האנושית לא הצליחו לספק את צורכיהם. הצריכה הפכה ללקיחה, הלקיחה לטריפה והטריפה למערכת חיים.

הדור שנוצר כדי לחבר בין כוחם של אנשי העולם הישן לבין האדם הפך לדור שהעולם התקשה לשאת.

הָאָרֶץ הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ

ספר חנוך מתאר את הארץ כמי שמגישה את התלונה. הדם שנשפך נספג בקרקע, האוכלוסייה נפגעה, בעלי החיים נטרפו והסדר בין המינים נשבר.

הצעקה עולה מן הארץ אל ראשי המערכת.

מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל רואים את המתרחש ומביאים את מצב הארץ לפני הסמכות העליונה. כל אחד מהם מחזיק תחום אחר בתוך המערכת.

אוריאל קשור לאור, לידיעה המוקדמת ולהתרעה.

רפאל קשור לריפוי הארץ והאדם.

גבריאל מחזיק את הכוח שנשלח לעצור את האלימות.

מיכאל מחזיק את הסמכות, הסדר וההכרעה.

הם קושרים את מצב הארץ אל החיבור עם הנשים, הולדת הענקים והידע שנמסר בתוך מערכת כוח.

הָעִירִים פּוֹנִים אֶל חֲנוֹךְ

כאשר העירים הבינו שהדין נגזר, הם פנו אל חנוך. הם הכירו בו כסופר, כקורא המערכת וכאדם שמסוגל להעביר מסר בין השכבות.

חנוך הודיע להם שהם עזבו את תפקידם, התחברו עם נשים, הולידו ענקים והביאו את הארץ למצב של דם וחמס.

העירים ביקשו ממנו לכתוב עבורם בקשת מחילה. חנוך כתב את דבריהם וירד אל מי דן, מדרום־מערב לחרמון. שם קרא את הבקשה וקיבל את התשובה.

לאחר מכן הוא חזר אל העירים ומצא אותם יושבים יחד בין הלבנון לחרמון, פניהם מכוסות והם בוכים.

המיקום מחבר את כל הסיפור אל השטח. החרמון היה מקום העבודה, מקום השבועה ומקום הפרישה. מי דן היו אזור המים שמתחת להר. העירים נשפטו בתוך אותו מרחב שבו פעלו קודם כצופים וכשומרים.

הַהִפּוּךְ בַּתַּפְקִיד

העירים ירדו כדי לפעול למען בני האדם. לאחר החטא הם ביקשו מאדם לפעול למענם.

זהו ההיפוך שנמצא בלב הסיפור.

בעלי הידע הפכו למבקשי עזרה. המדריכים ביקשו מחנוך לכתוב עבורם. מי שנשאו אחריות על הארץ נזקקו לאיש מן הארץ שידבר בשמם.

חנוך ביצע את תפקידו כסופר וכמתווך, והאחריות נשארה אצל העירים. הם נדרשו לראות את תוצאות ההחלטה שקיבלו על החרמון בתוך בניהם.

העונש שלהם היה לראות את שושלת הענקים שהקימו נופלת מול עיניהם.

סֵפֶר הָעֲנָקִים — הַנְּפִילִים מְקַבְּלִים קוֹל

ספר הענקים שנשמר במגילות קומראן ממשיך את הסיפור מנקודת המבט של הנפילים עצמם.

בין השמות שנשמרו בו מופיעים אוהיה, חהיה ומהוי. אלה ענקים מבני העירים. הם שייכים לדור הנפילים וחווים את הרגע שבו השושלת שלהם מבינה שסופה מתקרב.

הענקים חולמים חלומות. באחד מהם מופיע לוח שהכתיבה עליו נמחקת. בחלום אחר מופיע גן שעציו נעקרים. תמונות של מים, אש, עקירה ומחיקה מבשרות את סגירת העולם שבו חיו.

הם מבינים שהחלומות נוגעים לגזרה שנגזרה עליהם ושולחים את מהוי אל חנוך כדי לקבל פירוש.

גם הענקים פונים אל חנוך מפני שהוא מחזיק את היכולת לקרוא את הסימן בתוך המערכת. העירים ביקשו ממנו להעביר בקשת מחילה; בניהם מבקשים ממנו לפענח את החלומות.

חנוך נשאר נקודת החיבור האחרונה אל הסדר שקדם לשבועה.

ספר הענקים מחזק את הזהות במילים ובמבנה הסיפור:

הענקים הם הנפילים, בני העירים ובנות האדם.

הַדִּין הֻתְאַמָּה לְכָל חֵלֶק בַּמַּעֲרֶכֶת

הדין התחלק לפי התפקיד ולפי המעשה.

אוריאל נשלח אל נח כדי להזהיר מפני אסון המים ולהעביר אליו את הוראות ההצלה.

רפאל נשלח לקשור את עזאל ולהתחיל בריפוי הארץ. רפא־אל מחזיר את הארץ למסלול לאחר שהדם, הנשק והידע שיצא משליטה פגעו בה.

גבריאל נשלח אל הנפילים־הענקים כדי להפנות אותם זה נגד זה. הכוח שנבנה בתוך השושלת החדשה פעל לבסוף בתוך השושלת עצמה.

מיכאל נשלח לקשור את שמחזי ואת העירים שפרשו, לאחר שיראו את בניהם נופלים.

כל חלק קיבל מענה התואם את תפקידו: ההתרעה נמסרה לנח, הריפוי הוטל על רפאל, הכוח עצר את הענקים והסמכות סגרה את פרשת העירים.

חֲנוֹךְ רָאָה — נֹחַ בָּנָה

נח מגיע מתוך אותה שושלת: חנוך, מתושלח, למך ונח. הוא בן העולם הישן ואיש המעבר אל העולם החדש.

על חנוך נאמר שהתהלך את האלוהים, וגם על נח נאמר:

״אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.״

חנוך קרא את המערכת, ונח קיבל תוכנית עבודה.

התיבה מתוארת באמצעות חומר, מידות, חלוקה פנימית, קומות, פתח, צוהר ואיטום. נח מקבל ידע מעשי כיצד לבנות כלי שיישא חיים בתוך אסון מים.

הוא אוסף מזון, מחלק חללים, שומר זכר ונקבה ומעביר שארית של חיים אל העולם הבא.

חנוך שומר את הזיכרון של העולם הישן. נח שומר את החיים עצמם.

גּוּף הָעֲנָקִים נָפַל וְהַדֶּפֶס שֶׁלָּהֶם נִשְׁאַר

ספר חנוך מספר שלאחר מות הענקים נשארה השפעתם בארץ. רוחותיהם המשיכו להציק לבני האדם, להביא אלימות, מחלות, פחד ורעב.

אפשר לקרוא את השכבה הזאת כזיכרון של דפוס שנשאר אחרי שהגופים עצמם נעלמו. הענקים הכניסו לעולם דרך של טריפה, לקיחה, שתיית דם ומלחמה. הדרך הזאת המשיכה להעסיק את הדורות שבאו אחריהם.

ספר היובלים מחבר את השארית הזאת גם למחלות ולרפואות. נח מקבל ידע בצמחים ובטיפול, וכותב את הדברים כדי להעבירם לבניו.

העולם שאחרי המבול זקוק לריפוי גופני, חברתי ומערכתי.

חֹק הַדָּם סוֹגֵר אֶת דֶּרֶךְ הַטְּרִיפָה

לאחר המבול נמסר לנח חוק האכילה:

״אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ.״

החוק הזה עומד מול מעשי הנפילים. הם אכלו בשר ושתו דם. בעולם החדש נוצר סדר שמפריד בין בשר לבין דם ובין מזון לבין החיים עצמם.

הדם נשאר סימן החיים. הבשר נכנס אל מערכת אכילה מסודרת, והטריפה של גוף חי מקבלת גבול.

חוק נח מתקן את אחד הדפוסים המרכזיים של דור הענקים. העולם החדש מתחיל בהגדרה מחודשת של היחסים בין אדם, בעל חיים, מזון ודם.

״וְגַם אַחֲרֵי כֵן״

בראשית שומרת משפט שממשיך את הסיפור אל התקופה שאחרי המבול:

״הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן.״

הזיכרון של הנפילים־הענקים ממשיך בארץ. כאשר המרגלים מגיעים לחברון הם אומרים:

״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים.״

הפסוק מגדיר את זהותם:

בְּנֵי הָעֲנָק הֵם הַנְּפִילִים.

ספר הענקים קורא לבני העירים ענקים. בראשית קוראת להם נפילים. ספר במדבר מחבר את שני השמות בתוך אותו משפט.

הנפילים היו הענקים, ובני הענק הם ההמשך שלהם בארץ.

ספר דברים מוסיף שבני הענק נחשבו לרפאים. כך הסיפור חוזר אל אוכלוסיית־האם שממנה יצאו העירים.

הרפאים היו אנשי העולם הישן.

מתוכם יצאה קבוצת העירים שחלקם פרשו על החרמון.

העירים שפרשו התחברו עם בנות האדם.

מן החיבור נולדו הנפילים־הענקים.

בני הענק שנראו בארץ היו הנפילים.

בני הענק נחשבו לרפאים מפני שהשושלת שלהם יצאה מלכתחילה מתוך אנשי הרפאים.

גם בני הרפה שייכים להמשך זיכרון הפגם של בני הענק, והם יעמדו בתוך סיפור ההמשך.

הפרק הבא מספר את סיפור הרפאים, אנשי הארץ הקדומה שממנה התחיל כל הרצף.

הענקים

מקורות

הַמִּקְרָא

בראשית ד׳ 25–26 — לידת אנוש והמשפט: „אז הוחל לקרוא בשם יהוה”.

בראשית ה׳ — ספר תולדות אדם; השושלת מאדם עד נח; ירד, חנוך, מתושלח ולמך; „ויתהלך חנוך את האלוהים”.

בראשית ו׳ 1–8 — בני האלוהים, בנות האדם, הולדת הילדים, הנפילים, הגיבורים ואנשי השם.

בראשית ו׳ 9–כ״ב — נח, הוראות התיבה, המידות, החלוקה והאיטום.

בראשית ז׳–ח׳ — המבול, שמירת החיים והיציאה אל הארץ.

בראשית ט׳ 1–17 — חוק הבשר והדם והברית עם נח.

דניאל ד׳ — „עיר וקדיש מן שמיא נחית” ו„בגזרת עירין פתגמא”; הופעת המונח הארמי עירין כצופים או שומרים בעלי סמכות.

סֵפֶר חֲנוֹךְ א׳

חנוך א׳, פרקים ו׳–ז׳ — מאתיים העירים, שמחזי, החלוקה לראשי עשרות, השבועה על החרמון, לקיחת הנשים והולדת הענקים.

פרקים ח׳–ט׳ — תחומי הידע שמסרו העירים; מתכות, כלי מלחמה, צמחים, כוכבים, עננים, שמש וירח; תלונת הארץ והפנייה אל מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל.

פרקים י׳–י״א — הדין שניתן לעזאל, שמחזי, העירים ובניהם; הפניית הענקים זה נגד זה וריפוי הארץ.

פרקים י״ב–ט״ז — פניית העירים אל חנוך, כתיבת בקשתם, מי דן, אזור הלבנון והחרמון, ודחיית בקשת המחילה.

פרקים י״ז–ל״ו — מסעות חנוך במרחבי הארץ והשמים.

פרקים ע״ב–פ״ב — ספר המאורות — מהלכי השמש והירח, שערי השמים, העונות, הרוחות, הזמנים והלוחות.

לקריאת נוסח אנגלי מלא: מהדורת ר״ה צ׳רלס, The Book of Enoch, בתוך The Apocrypha and Pseudepigrapha of the Old Testament.

סֵפֶר הַיּוֹבְלִים

יובלים ד׳ 15–26 — ירידת העירים בימי ירד כדי ללמד את בני האדם משפט וישרה; חנוך כסופר, לומד וכותב של סימני השמים.

יובלים ה׳ 1–11 — לקיחת הנשים, הולדת הענקים, התפשטות האלימות והטריפה בין בני האדם ובעלי החיים.

יובלים ו׳ — הברית עם נח, חוק הדם וסדר האכילה בעולם שאחרי המבול.

יובלים ז׳ — דברי נח לבניו על הדם, האלימות וסיפור העירים והענקים.

יובלים י׳ 1–14 — הרוחות שנשארו לאחר מות הענקים, פגיעתן בבני האדם, תפילת נח והעברת ידע הרפואות והצמחים.

יובלים ד׳ 15 אומר במפורש שהעירים ירדו כדי להדריך את בני האדם ולעשות משפט וישרה בארץ; יובלים ה׳ מתאר את בניהם כענקים.

סֵפֶר הָעֲנָקִים מִקּוּמְרָאן

4Q203 — ספר הענקים.

4Q530 — ספר הענקים.

4Q531 — ספר הענקים.

4Q532, 4Q533, 4Q556, 6Q8, וכן שרידים נוספים ממערות קומראן.

המגילות כתובות ארמית ושומרות את סיפור בני העירים מנקודת מבטם של הענקים: אוהיה, חהיה ומהוי, החלומות, הלוח שנמחק, העצים הנעקרים והפנייה אל חנוך לקבלת פירוש. כתבי היד 4Q203, 4Q530 ו־4Q531 מוצגים בספרייה הדיגיטלית הרשמית של מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות.

מַהֲדוּרוֹת וּמֶחְקָרִים מֶרְכָּזִיִּים

J. T. Milik, The Books of Enoch: Aramaic Fragments of Qumrân Cave 4. Oxford: Clarendon Press, 1976.
מהדורת יסוד של כתבי חנוך הארמיים מקומראן.

George W. E. Nickelsburg, 1 Enoch 1: A Commentary on the Book of 1 Enoch, Chapters 1–36; 81–108. Hermeneia. Minneapolis: Fortress Press, 2001.
פירוש מקיף לספר העירים, חנוך, העירים והענקים.

George W. E. Nickelsburg and James C. VanderKam, 1 Enoch 2: A Commentary on the Book of 1 Enoch, Chapters 37–82. Minneapolis: Fortress Press, 2012.
מקור מרכזי לספר המאורות ולמערכת השמים של חנוך.

Loren T. Stuckenbruck, The Book of Giants from Qumran: Texts, Translation, and Commentary. Tübingen: Mohr Siebeck, 1997.
המהדורה המחקרית המרכזית של ספר הענקים הארמי ושרידי החלומות.

James C. VanderKam, Jubilees: A Commentary in Two Volumes. Hermeneia. Minneapolis: Fortress Press, 2018.
פירוש מקיף לספר היובלים, ירידת העירים, חנוך, הענקים ונח.

Michael Langlois, “Shemihazah et compagnie(s): Onomastique des anges déchus dans les manuscrits araméens du Livre d’Hénoch,” בתוך Aramaica Qumranica, בעריכת Katell Berthelot ו־Daniel Stökl Ben Ezra. Leiden–Boston: Brill, 2010, עמ׳ 145–180.
מחקר שמות העירים וצורותיהם בכתבי חנוך הארמיים.

Amar Annus, “On the Origin of Watchers: A Comparative Study of the Antediluvian Wisdom in Mesopotamian and Jewish Traditions,” Journal for the Study of the Pseudepigrapha 19.4, 2010, עמ׳ 277–320.
מחקר השוואתי בין העירים לבין מסורות החכמים הקדומים והאפקלו במסופוטמיה.

הֶעָרַת הַמֶּחְקָר

הכתבים העתיקים מספקים את השושלת, ירידת העירים, השבועה על החרמון, תחומי הידע, החיבור עם בנות האדם, הולדת הענקים, הרעב, הדין, חנוך, נח וספר הענקים. התזה שלנו מחברת את הפרטים אל תמונה אחת: העירים כקבוצה מקצועית שפעלה מתוך הרפאים, השבועה כרגע הפרישה, והנפילים כענקים שנולדו מן העירים ומבנות האדם.

השושלות הקדומות, אדם, אנוש, ירד, חנוך, נח, העירים, בני האלוהים, אנשי השם, מלאכים כשליחים, החרמון, השבועה על החרמון, שמחזי, עזאל, רפאל, מיכאל, אוריאל, גבריאל, שמות־תפקיד, שמים וארץ, צפייה בכוכבים, חיזוי עונות, עננים, גשמים, הפשרת שלגים, מערכת התרעה, ידע קדום, העברת ידע, בנות האדם, חטא העירים, פרישה מן הרפאים, הנפילים, הענקים, בני העירים, דור כלאיים, גיבורים, ספר חנוך, ספר היובלים, ספר הענקים, מגילות קומראן, אוהיה, חהיה, מהוי, חלומות הענקים, רעב הענקים, שתיית דם, חמס, דין העירים, ריפוי הארץ, חוק הדם של נח, העולם שלפני המבול, העולם הישן.

זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.

ימי בראשית-פרק 4 חלק א'- אנשי העל של העולם הישן