ימי בראשית- אנשי העל של העולם הישן, פרק א' - הרפאים
בראשית מחדש
הפרק הקודם: אנשי העל של העולם הישן - מבוא
הפרק הקודם: אנשי העל של העולם הישן - מבוא
הרפאים גדולי בגוף
הרפאים גדולי בגוף
 |
| ״קטע מכתבי הרפאים מאוגרית, KTU 1.20. מוזיאון הלובר, AO 17321. צילום: מוזיאון הלובר, המחלקה לעתיקות המזרח.״ |
הרפאים נזכרו בכתובים כאוכלוסייה של ענקים קדומה שחיה בבשן ובאזורים נוספים בארץ ובעבר הירדן. היו להם נחלות, ערים ובתי־אב. בלוחות אוגרית הופיע השם הרפאי (𐎗𐎔𐎜𐎎 – רפאֻם) גם בסיפורים על בעלי מעמד, אבות קדומים ומלכים. מן המקורות האלה התגבשה כאן תמונה של אוכלוסיית העולם הישן, שבתוכה התקיימו בתי מלוכה ובעלי ידע ואחריות.
תיאורי הגוף הגדול העלו גם שאלה על הקשר האפשרי אל המגה־פאונה של הפלייסטוקן — בעלי החיים הגדולים שחיו בתקופת הקרח ובסביבתה. ממותות, קרנפים צמריים ואיילים ענקיים התקיימו לצד אוכלוסיות אדם, ורבים ממיני היונקים הגדולים נכחדו בשלהי הפלייסטוקן ובהמשך ההולוקן. בני האדם הכירו אותם מקרוב, צדו אותם ותיארו חלק מהם באמנות. עולם החי הגדול היה חלק מסביבת החיים הממשית של האדם הקדום.
גם ממדי גוף האדם השתנו לאורך התקופות. במחקר על גובה ומסת גוף אצל אוכלוסיות אדם קדומות זוהתה ירידה ממוצעת בממדי הגוף בסוף הפלייסטוקן ובהולוקן. הנתון הזה מוסיף רקע לשאלה אם בתיאורי הרפאים נשמר זיכרון של אוכלוסייה בעלת ממדי גוף חריגים, שחיה בתוך אותו עולם קדום. הקישור המסוים בין הרפאים לבין המגה־פאונה מוצע כאן כהשערה על סביבת חייהם ועל זיכרון גודלם; זיהוי האוכלוסייה וקביעת ממדיה תלויים בשרידי אדם מתוארכים ובהקשר שבו נמצאו.
הר רפא הופיע בתוך תיאור גבולות נחלת שם בספר היובלים. החיפוש אחריו התחיל במפת הנחלה: הר, אשד התינה, מקורות מים ודרך שחזרה אל קדמת ההר. סביבם נזכרו ארץ עדן ואררט. כשחיברנו את המקומות אל רשת המים של הרמה הארמנית, התכנס החיפוש אל אראגאץ ואל העמקים שמדרום לו. בתוך החיפוש הגאוגרפי הזה עלתה שאלה נוספת: האם רפא, ששמו נקשר להר, היה גם האב הקדמון שעל שמו נקראו הרפאים?
אראגאץ הוא הר רפא בזיהוי המוצע כאן. במורדותיו הצפוניים נמצא כיום אגם רפי, בגובה כ־3,001 מטרים. סמיכות השם אל ההר הוסיפה לחיפוש מקום ממשי: הר גבוה, אגם, מקורות מים ומרחב שבו יכלו להתקיים אוכלוסיות במשך דורות. מתוך הצירוף הזה נפתחה האפשרות שהרמה הארמנית הייתה ארץ מוצא קדומה של הרפאים, ושענפים שלהם יצאו ממנה מערבה ודרומה.
רפא נקרא כנראה כשמו של אב קדמון, שממנו התחילו משפחה ואוכלוסייה רחבה. שם האב עבר לבניו הממשיכים, לבתי־האב שיצאו מהם ולמקומות שבהם התיישבו. הר שנקרא על שם אב קדמון יכול היה להיות עוגן של נחלה ושל מוצא. כך התחבר החיפוש אחר ההר אל החיפוש אחר האנשים שנשאו את השם.
לצד האגם תועד גם קרחון רפי הקדום, ששמו נכתב Rapi, ובארמנית Ռապի. במיפוי הקרחונים של אראגאץ שוחזרה לשון קרח באורך כ־12.4 ק״מ, שירדה עד לגובה כ־2,188 מטרים. שטחה המשוחזר היה כ־32.2 קמ״ר, ועובי הקרח המרבי בה הוערך בכ־90 מטרים. במורד התחברה לשון רפי ללשון קרחון גטדזור, והקרחון המאוחד הגיע אל מישור שלמרגלות ההר. נותרו שם מורנות, משקעים ומניפות סחף של המים שיצאו מן הקרח.
כך התווסף לחיפוש אחר הר רפא גם נוף קדום שאפשר לקרוא בשטח. אגם רפי ועמק הקרחון הנושא את אותו שם נמצאים בתוך מסיב הררי שעוצב בידי קרח ומים. לשונות הקרח ירדו מן הגובה, ובמורד התפשטו המים והסחף. זהו הרקע המקומי של ארץ ראשי המים שממנה התחיל החיפוש אחר מוצא הרפאים.
בחיפוש השמות עלו גם פארפי — Parpi, בכתיב הארמני Փարպի, באזור אשטראק שבמורדות אראגאץ; ארפי — Arpi, בכתיב Արփի, במחוז ואיוץ דזור; ואראפי — Arapi, בכתיב Առափի, במחוז שיראק. הצורות האלה הצטרפו אל ההשוואה הלשונית סביב רפי ורפא. בכל מקום נשמרים הכתיב המקומי וההיסטוריה של השם: ארפי הוא יישוב שנוסד ב־1965, ואילו פארפי הוא שם יישוב ותיק במרחב אראגאץ. רפי שעל ההר, פארפי שלמרגלותיו והשמות שעלו באזורים הסמוכים הרחיבו את מפת החיפוש מן האגם היחיד אל שמות מקומות נוספים.
אראגאץ הוא הר רפא בזיהוי המוצע כאן. במורדותיו הצפוניים נמצא כיום אגם רפי, בגובה כ־3,001 מטרים. סמיכות השם אל ההר הוסיפה לחיפוש מקום ממשי: הר גבוה, אגם, מקורות מים ומרחב שבו יכלו להתקיים אוכלוסיות במשך דורות. מתוך הצירוף הזה נפתחה האפשרות שהרמה הארמנית הייתה ארץ מוצא קדומה של הרפאים, ושענפים שלהם יצאו ממנה מערבה ודרומה.
רפא נקרא כנראה כשמו של אב קדמון, שממנו התחילו משפחה ואוכלוסייה רחבה. שם האב עבר לבניו הממשיכים, לבתי־האב שיצאו מהם ולמקומות שבהם התיישבו. הר שנקרא על שם אב קדמון יכול היה להיות עוגן של נחלה ושל מוצא. כך התחבר החיפוש אחר ההר אל החיפוש אחר האנשים שנשאו את השם.
לצד האגם תועד גם קרחון רפי הקדום, ששמו נכתב Rapi, ובארמנית Ռապի. במיפוי הקרחונים של אראגאץ שוחזרה לשון קרח באורך כ־12.4 ק״מ, שירדה עד לגובה כ־2,188 מטרים. שטחה המשוחזר היה כ־32.2 קמ״ר, ועובי הקרח המרבי בה הוערך בכ־90 מטרים. במורד התחברה לשון רפי ללשון קרחון גטדזור, והקרחון המאוחד הגיע אל מישור שלמרגלות ההר. נותרו שם מורנות, משקעים ומניפות סחף של המים שיצאו מן הקרח.
כך התווסף לחיפוש אחר הר רפא גם נוף קדום שאפשר לקרוא בשטח. אגם רפי ועמק הקרחון הנושא את אותו שם נמצאים בתוך מסיב הררי שעוצב בידי קרח ומים. לשונות הקרח ירדו מן הגובה, ובמורד התפשטו המים והסחף. זהו הרקע המקומי של ארץ ראשי המים שממנה התחיל החיפוש אחר מוצא הרפאים.
בחיפוש השמות עלו גם פארפי — Parpi, בכתיב הארמני Փարպի, באזור אשטראק שבמורדות אראגאץ; ארפי — Arpi, בכתיב Արփի, במחוז ואיוץ דזור; ואראפי — Arapi, בכתיב Առափի, במחוז שיראק. הצורות האלה הצטרפו אל ההשוואה הלשונית סביב רפי ורפא. בכל מקום נשמרים הכתיב המקומי וההיסטוריה של השם: ארפי הוא יישוב שנוסד ב־1965, ואילו פארפי הוא שם יישוב ותיק במרחב אראגאץ. רפי שעל ההר, פארפי שלמרגלותיו והשמות שעלו באזורים הסמוכים הרחיבו את מפת החיפוש מן האגם היחיד אל שמות מקומות נוספים.
ארץ המוצא ודרכי ההמשך
הרמה הארמנית הייתה ארץ של ראשי מים ומעברים. נהרות ועמקים חיברו בין אזורי ההרים, מזרח אנטוליה וצפון מסופוטמיה, ומשם נפתחו דרכים אל סוריה ואל הארץ שמדרום לה. לאורך הדרך היו מים, מקומות מרעה, חומרי גלם ואפשרויות להתיישבות. מסלול התפשטות אפשרי של אוכלוסייה מן הרמה אל הבשן והגלעד השתלב במרחב הזה.
במורדות אראגאץ, בקמלו־2 שבעמק הקאסאח, תועדה פעילות בראשית ההולוקן. בדרום ארמניה, במערת אגיטו־3, נמצאו שכבות קדומות בהרבה, עם כלי אבן, מלאכות עצם ואובסידיאן. הממצאים נתנו עומק לחיי האדם ברמה ולשימוש במשאביה. הם הוסיפו לחיפוש רקע של אוכלוסיות שחיו, ייצרו ונעו במרחב ההררי.
האובסידיאן (זכוכית וולקנית) חשובה במיוחד למעקב אחר התנועה. הרכב האבן מאפשר לזהות את המקור שממנו נלקחה ואת המקומות שאליהם הגיעה. דרך חומרי הגלם אפשר לעקוב אחר קשרים בין ההר לעמק ובין ארצות סמוכות. כך מצטרפים אל תיאורי המקומות והשמות גם סימנים מוחשיים של מלאכה והעברת חומרים.
כיוון ההמשך שהצטייר עבר מן הרמה הארמנית אל אנטוליה וצפון מסופוטמיה, משם אל סוריה ובהמשך אל הבשן, הגולן והגלעד. זהו מרחב התנועה האפשרי שנפתח מן החיפוש אחר רפא. בהמשך הדרך מופיעים בכתובים שמות של אוכלוסיות, נחלות ובתי מלוכה שבהם נעשה השם הרפאי חלק מן הסיפור המקומי.
הרמה הארמנית הייתה ארץ של ראשי מים ומעברים. נהרות ועמקים חיברו בין אזורי ההרים, מזרח אנטוליה וצפון מסופוטמיה, ומשם נפתחו דרכים אל סוריה ואל הארץ שמדרום לה. לאורך הדרך היו מים, מקומות מרעה, חומרי גלם ואפשרויות להתיישבות. מסלול התפשטות אפשרי של אוכלוסייה מן הרמה אל הבשן והגלעד השתלב במרחב הזה.
במורדות אראגאץ, בקמלו־2 שבעמק הקאסאח, תועדה פעילות בראשית ההולוקן. בדרום ארמניה, במערת אגיטו־3, נמצאו שכבות קדומות בהרבה, עם כלי אבן, מלאכות עצם ואובסידיאן. הממצאים נתנו עומק לחיי האדם ברמה ולשימוש במשאביה. הם הוסיפו לחיפוש רקע של אוכלוסיות שחיו, ייצרו ונעו במרחב ההררי.
האובסידיאן (זכוכית וולקנית) חשובה במיוחד למעקב אחר התנועה. הרכב האבן מאפשר לזהות את המקור שממנו נלקחה ואת המקומות שאליהם הגיעה. דרך חומרי הגלם אפשר לעקוב אחר קשרים בין ההר לעמק ובין ארצות סמוכות. כך מצטרפים אל תיאורי המקומות והשמות גם סימנים מוחשיים של מלאכה והעברת חומרים.
כיוון ההמשך שהצטייר עבר מן הרמה הארמנית אל אנטוליה וצפון מסופוטמיה, משם אל סוריה ובהמשך אל הבשן, הגולן והגלעד. זהו מרחב התנועה האפשרי שנפתח מן החיפוש אחר רפא. בהמשך הדרך מופיעים בכתובים שמות של אוכלוסיות, נחלות ובתי מלוכה שבהם נעשה השם הרפאי חלק מן הסיפור המקומי.
רפא ובתי־האב שהתפצלו ממנו
בבראשית י״ד נזכרו הרפאים בעשתרות קרניים, הזוזים בהָם והאימים בשווה קרייתיים. בדברים נוספו האימים שחיו במואב והזמזומים שחיו בארץ עמון לפני העמונים. האימים והזמזומים תוארו כעמים גדולים, רבים ורמים כענקים, והשתייכותם לרפאים נאמרה במפורש. כבר במפת האזכורים הזאת מופיעה אוכלוסייה רחבה ולצדה קבוצות מקומיות בעלות שמות ומקומות משלהן.
האימים, הזמזומים והזוזים נקראים כנראה כשמות בתי־אב של ענפים באוכלוסייה הרפאית. רפא היה האב הקדמון בראש הרצף; בכל ענף עבר לצאצאים שם האב הקדמון הישיר שממנו יצא ביתם. הקבוצה הרחבה נשאה את הייחוס הקדום, והענף המקומי נשא את שם האב שהקים את בית־האב בנחלתו.
הנחלות הן החלק החשוב ברצף הזה. הבנים הממשיכים קיבלו חלקי ארץ, ובדור הבא חילקו אותם לבניהם. בתוך הנחלה הרחבה נוצרו תתי־נחלות, ובכל אחת התפתח בית־אב מקומי. הארץ, שם האב והמשפחה שחיה בה נקשרו זה לזה. בדרך הזאת אפשר לקרוא את ריבוי השמות כהסתעפות של אוכלוסייה ושל נחלות לאורך דורות.
תולדות הענפים התפתחו בדרכים שונות. חלקם נזכרו כאוכלוסיות מקומיות שחיו לפני המואבים והעמונים. בבשן ובמסורות מאוגרית הופיעה גם מלוכה, עם שמות של אבות ומלכים והמשך של בית שושלתי. בענף המלכותי עברו יחד הייחוס, הארץ וסמכות השלטון, ולכן השתמרו עליו פרטים רבים יותר.
הבשן נקרא ארץ רפאים. עשתרות ואדרעי היו מושבי מלכות, וחבל ארגוב היה חלק מן הממלכה. ממערב לירדן נזכרו עמק רפאים ליד ירושלים וארץ הפריזי והרפאים באזור ההר. התפוצה הזאת מציבה את הרפאים בכמה מרחבי התיישבות, בתוך עולם של אוכלוסיות סמוכות, גבולות וירושות ארץ.
בבראשית י״ד נזכרו הרפאים בעשתרות קרניים, הזוזים בהָם והאימים בשווה קרייתיים. בדברים נוספו האימים שחיו במואב והזמזומים שחיו בארץ עמון לפני העמונים. האימים והזמזומים תוארו כעמים גדולים, רבים ורמים כענקים, והשתייכותם לרפאים נאמרה במפורש. כבר במפת האזכורים הזאת מופיעה אוכלוסייה רחבה ולצדה קבוצות מקומיות בעלות שמות ומקומות משלהן.
האימים, הזמזומים והזוזים נקראים כנראה כשמות בתי־אב של ענפים באוכלוסייה הרפאית. רפא היה האב הקדמון בראש הרצף; בכל ענף עבר לצאצאים שם האב הקדמון הישיר שממנו יצא ביתם. הקבוצה הרחבה נשאה את הייחוס הקדום, והענף המקומי נשא את שם האב שהקים את בית־האב בנחלתו.
הנחלות הן החלק החשוב ברצף הזה. הבנים הממשיכים קיבלו חלקי ארץ, ובדור הבא חילקו אותם לבניהם. בתוך הנחלה הרחבה נוצרו תתי־נחלות, ובכל אחת התפתח בית־אב מקומי. הארץ, שם האב והמשפחה שחיה בה נקשרו זה לזה. בדרך הזאת אפשר לקרוא את ריבוי השמות כהסתעפות של אוכלוסייה ושל נחלות לאורך דורות.
תולדות הענפים התפתחו בדרכים שונות. חלקם נזכרו כאוכלוסיות מקומיות שחיו לפני המואבים והעמונים. בבשן ובמסורות מאוגרית הופיעה גם מלוכה, עם שמות של אבות ומלכים והמשך של בית שושלתי. בענף המלכותי עברו יחד הייחוס, הארץ וסמכות השלטון, ולכן השתמרו עליו פרטים רבים יותר.
הבשן נקרא ארץ רפאים. עשתרות ואדרעי היו מושבי מלכות, וחבל ארגוב היה חלק מן הממלכה. ממערב לירדן נזכרו עמק רפאים ליד ירושלים וארץ הפריזי והרפאים באזור ההר. התפוצה הזאת מציבה את הרפאים בכמה מרחבי התיישבות, בתוך עולם של אוכלוסיות סמוכות, גבולות וירושות ארץ.
עוג וממלכת הבשן
עוג מלך הבשן/ המלך האחרון של שושלת הרפאים (''כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים''), שלט בארץ מיושבת ומאורגנת. בחבל ארגוב נזכרו שישים ערים, עם חומות גבוהות, דלתיים ובריח, ולצדן ערי פרזות רבות. עשתרות ואדרעי נקשרו למלכותו. סיפורו כולל אפוא מלך, ממלכה, יישובים מבוצרים וכוח צבאי, בתוך מרחב שנקרא ארץ רפאים.
עוג מלך הבשן/ המלך האחרון של שושלת הרפאים (''כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים''), שלט בארץ מיושבת ומאורגנת. בחבל ארגוב נזכרו שישים ערים, עם חומות גבוהות, דלתיים ובריח, ולצדן ערי פרזות רבות. עשתרות ואדרעי נקשרו למלכותו. סיפורו כולל אפוא מלך, ממלכה, יישובים מבוצרים וכוח צבאי, בתוך מרחב שנקרא ארץ רפאים.
עוג תואר כמי שנשאר מיתר הרפאים. בתוך סיפור ממלכתו הופיע כבר זיכרון של אוכלוסייה קדומה ושל המשך שהצטמצם. הוא החזיק במלכות הבשן ונשא את הייחוס הרפאי בתקופה שבה בני עמים אחרים תפסו נחלות שהיו קשורות לרפאים ולענפיהם.
ברבת בני עמון נזכרה ערש הברזל שיוחסה לו, באורך תשע אמות וברוחב ארבע אמות, באמת איש. מידות החפץ נמסרו כחלק מן הזיכרון המקומי של המלך וגדולת גופו. לצד הממלכה והערים נשמר אפוא גם פרט אישי, שקשר את שמו אל חפץ גדול שהוצג במקום אחר במרחב.
התמונה של עוג מתחברת אל סיפור האימים והזמזומים: אוכלוסיות קודמות, ארצות שעברו ליושבים חדשים ושרידים של בתי־אב עתיקים. בבשן השתמר הסיפור דרך מלך וממלכה; במואב ובעמון השתמרו שמות העמים שחיו שם קודם לכן.
ברבת בני עמון נזכרה ערש הברזל שיוחסה לו, באורך תשע אמות וברוחב ארבע אמות, באמת איש. מידות החפץ נמסרו כחלק מן הזיכרון המקומי של המלך וגדולת גופו. לצד הממלכה והערים נשמר אפוא גם פרט אישי, שקשר את שמו אל חפץ גדול שהוצג במקום אחר במרחב.
התמונה של עוג מתחברת אל סיפור האימים והזמזומים: אוכלוסיות קודמות, ארצות שעברו ליושבים חדשים ושרידים של בתי־אב עתיקים. בבשן השתמר הסיפור דרך מלך וממלכה; במואב ובעמון השתמרו שמות העמים שחיו שם קודם לכן.
האמורים, הרפאים ודידנו — אוכלוסיות, אבות ומלוכה
האמורים היו קבוצות שבטיות מן המרחב הסורי, שחלקן חיו במרעה ובנדודים וחלקן התיישבו בערים. בתעודות מסופוטמיה הם נקראו אַמוּרוּ באכדית ומַרְתוּ בשומרית. בראשית האלף השני לפנה״ס הקימו משפחות אמוריות שושלות מלוכה בסוריה ובמסופוטמיה. גם חמורבי מלך בבל השתייך לעולם המלוכה האמורי. כך התפתחו מתוך הקבוצות השבטיות בתי מלוכה ששלטו בערים ובנחלות רחבות.
במקרא נזכרו האמורים בין יושבי הארץ, ובכללם מלכים ששלטו בעבר הירדן. סיחון מלך בחשבון ועוג מלך בבשן. בדברים ג׳ נכללו שניהם בין ״שני מלכי האמורי״, ובאותו פרק תואר עוג כמי שנשאר מיתר הרפאים. באותו מלך התחברו אפוא שתי השתייכויות: המלוכה האמורית והייחוס הרפאי.
כפל ההשתייכות מאפשר לקרוא את השם האמורי כמסגרת האוכלוסייתית או המדינית שבה שלט עוג, ואת השם הרפאי כייחוסו לבית קדום. ברשימת עמי הארץ בבראשית ט״ו הופיעו האמורים והרפאים גם כשמות נפרדים. מתוך ההצלבה מצטיירת אפשרות של אוכלוסיות ובתי־אב מובחנים, שביניהם התקיימו חפיפה והשתלבות בתוך ממלכות.
חיבור נוסף עבר דרך דִדַנוּ, שנקרא גם דִתַנוּ. שמו נקשר לטִדְנוּם או טִדַנוּם, קבוצה שבטית אמורית קדומה. במסורות הייחוס המלכותיות הופיע דידנו כאב קדמון, ושמו נכלל הן בייחוס שושלת חמורבי בבבל והן ברשימת המלכים האשורית. בתי מלוכה במקומות שונים הציגו באמצעותו זיקה למוצא קדום משותף.
אותו שם הופיע גם באוגרית. בלוח שבו נזכרו האבות והמלכים הוזמנו ״רפאי ארץ״ ו״קהל דידנו״ בצירופים מקבילים. בהמשך נזכרו הרפאים הקדומים ומלכים בשמותיהם. גם בעלילת כרת נקשר מעמדו של המלך אל הרפאים ואל קהל דידנו. כך התחברה מסורת האבות האמורית אל המסגרת המלכותית שבה נזכרו הרפאים באוגרית.
כאן קיבל החיפוש אחר שמות האבות משמעות רחבה יותר. שם שנקשר לקבוצה שבטית קדומה הופיע גם כשם אב שאליו התייחסו מלכים בדורות מאוחרים. הממשיכים נשאו את הזיקה למוצא הבית לצד השלטון בעיר ובנחלה. זהו הרצף של העברת שם האב הקדמון: המשפחה התרחבה לענפים, ובתי המלוכה המשיכו להציג את מקומם בתוך השושלת. בכתבים מתועדת הצגת הייחוס הזה; פרטי קרבת הדם בין הבתים תלויים בתולדות כל שושלת.
לצד הקשרים של מוצא ומלוכה נזכר גם גודלם של האמורים. בעמוס ב׳, ט׳ תואר האמורי במילים ״אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים״. בדימוי הזה הודגשו הגובה והכוח של יושבי הארץ הקדומים. בסיפור עוג נפגש התיאור הרחב של העולם האמורי עם מלך שנקשר במפורש לרפאים ולגוף חריג בגודלו.
בדיווח המרגלים נמסר תיאור נוסף של תושבי הארץ: ״וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות״. בהמשך אותו דיווח הוזכרו בני הענק והנפילים. כך נמסרו יחד התרשמות כללית מתושבים גדולי גוף ושמות של קבוצות מסוימות שישבו ביניהם.
גם במקור מצרי הופיע תיאור של אנשים גדולי גוף במרחב הלבנט. בפפירוס אנסטזי א׳, מן התקופה הרעמססית, תואר מעבר הררי שבו הסתתרו אנשי שאסו, וחלקם תוארו כבני ארבע או חמש אמות. הפפירוס נכתב כחיבור ספרותי להכשרת סופרים, והמידות נמסרו בתוך תיאור סכנות הדרך. זהו אזכור של קבוצה נוספת בשמה המצרי, והוא מרחיב את ההשוואה אל האופן שבו תוארו אנשי האזור בכתבים שמחוץ למקרא.
לצד הקבוצות נזכרו גם לוחמים מסוימים. בדברי הימים א׳ י״א, כ״ג תואר המצרי שהכה בניהו בן יהוידע כ״איש מידה חמש באמה״, ובידו חנית כמנור אורגים. כאן נמסרו הגובה וכלי הנשק כחלק מסיפורו של אדם אחד. מכל המקורות האלה מצטרפים תיאורי אוכלוסיות, מסורות אבות, בתי מלוכה ואנשים גדולי גוף. עוג חיבר בין האמורים לרפאים במקרא; דידנו הרחיב את הקשר אל ייחוסי המלכים בבבל, באשור ובאוגרית.
אוגרית והסיפורים שנמצאו בלוחותיה
אוגרית הייתה עיר מלוכה בחוף הצפוני של סוריה, באזור לטקיה של היום. שרידיה נמצאו בתל ראס שמרה, סמוך למפרץ מינֶת אל־ביידא שבו היה הנמל המרכזי שלה. העיר הייתה בירת ממלכה ומרכז מסחר שחיבר בין החוף, פנים הארץ ונתיבי הים התיכון. בשיאה, בין המאה הי״ד לראשית המאה הי״ב לפנה״ס, היו בה ארמון מלכותי, מרכזי מנהל, בתי מגורים ואוספים של כתבים.
החפירות בראס שמרה התחילו ב־1929. בתוך שרידי העיר נמצאו לוחות חרס שעליהם נכתבו מכתבים, ענייני מסחר ומנהל, רשימות וסיפורים. חלק מן הלוחות נכתבו באוגריתית, שפה שמית הקרובה לעברית, בכתב אלפביתי בעל שלושים סימנים בצורת יתדות. באמצעות פענוח הכתב אפשר היה לקרוא את שמות האנשים והמקומות ואת הסיפורים שנמסרו בעיר לפני חורבנה, סביב 1180 לפנה״ס.
בין הסיפורים שנמצאו היו עלילת אקהת ואביו דנאל, עלילת המלך כרת וקטעים על הרפאים. לצדם נמצאו כתבים שבהם נזכרו רפאו, אבות קדומים ומלכים מסוימים. הלוחות מעניקים לסיפור הרפאים שכבה נוספת: האנשים שמוזכרים בתנ״ך כאוכלוסייה קדומה ובעלת נחלות מופיעים במסורת האוגריתית בתוך תיאורים של מעמד, שיפוט, מסע והתכנסות.
הסיפור מצטרף מכמה כתבים. בקטעי הרפאים תוארו המוזמנים שיצאו במרכבות אל מפגש ומשתה; בעלילת אקהת הופיע דנאל ותפקידו בשער; בכתב על רפאו נקשרו שמו ותואר מלכותו לעשתרות ולאדרעי; וברשימת האבות והמלכים התחברו דורות קודמים אל בית המלוכה הממשיך. כל כתב מוסיף פרטים משלו, ויחד נפתחת תמונה של בתי־אב בעלי ייחוס, קשרים וסמכות. זמן כתיבת הלוחות מתאר את מועד התיעוד באוגרית, והסיפורים שנמסרו בהם פנו גם אל דורות קדומים יותר.
אוגרית הייתה עיר מלוכה בחוף הצפוני של סוריה, באזור לטקיה של היום. שרידיה נמצאו בתל ראס שמרה, סמוך למפרץ מינֶת אל־ביידא שבו היה הנמל המרכזי שלה. העיר הייתה בירת ממלכה ומרכז מסחר שחיבר בין החוף, פנים הארץ ונתיבי הים התיכון. בשיאה, בין המאה הי״ד לראשית המאה הי״ב לפנה״ס, היו בה ארמון מלכותי, מרכזי מנהל, בתי מגורים ואוספים של כתבים.
החפירות בראס שמרה התחילו ב־1929. בתוך שרידי העיר נמצאו לוחות חרס שעליהם נכתבו מכתבים, ענייני מסחר ומנהל, רשימות וסיפורים. חלק מן הלוחות נכתבו באוגריתית, שפה שמית הקרובה לעברית, בכתב אלפביתי בעל שלושים סימנים בצורת יתדות. באמצעות פענוח הכתב אפשר היה לקרוא את שמות האנשים והמקומות ואת הסיפורים שנמסרו בעיר לפני חורבנה, סביב 1180 לפנה״ס.
בין הסיפורים שנמצאו היו עלילת אקהת ואביו דנאל, עלילת המלך כרת וקטעים על הרפאים. לצדם נמצאו כתבים שבהם נזכרו רפאו, אבות קדומים ומלכים מסוימים. הלוחות מעניקים לסיפור הרפאים שכבה נוספת: האנשים שמוזכרים בתנ״ך כאוכלוסייה קדומה ובעלת נחלות מופיעים במסורת האוגריתית בתוך תיאורים של מעמד, שיפוט, מסע והתכנסות.
הסיפור מצטרף מכמה כתבים. בקטעי הרפאים תוארו המוזמנים שיצאו במרכבות אל מפגש ומשתה; בעלילת אקהת הופיע דנאל ותפקידו בשער; בכתב על רפאו נקשרו שמו ותואר מלכותו לעשתרות ולאדרעי; וברשימת האבות והמלכים התחברו דורות קודמים אל בית המלוכה הממשיך. כל כתב מוסיף פרטים משלו, ויחד נפתחת תמונה של בתי־אב בעלי ייחוס, קשרים וסמכות. זמן כתיבת הלוחות מתאר את מועד התיעוד באוגרית, והסיפורים שנמסרו בהם פנו גם אל דורות קדומים יותר.
רפאו, עשתרות ואדרעי
באחד הלוחות מאוגרית הופיע רפאו עם התואר ״מלך עולם״ ועם המקומות עשתרות ואדרעי. שני המקומות האלה נזכרו גם בסיפור מלכות עוג. כאן נפגשו השם הרפאי, תואר המלוכה והגאוגרפיה של הבשן בשתי מסורות.
התואר מלך עולם העניק לדמות מעמד שנמשך מעבר לדור אחד. רפאו נקשר אל מקומות של מלוכה, ושמו הופיע במסגרת שבה נזכרו גם רפאים ואבות קדומים. מתוך החיבור הזה עולה אפשרות ששמו של אב השושלת המשיך לשמש גם ביטוי של סמכות ושל רציפות מלכותית.
בענף המלכותי הייתה חשיבות מיוחדת להעברת שם תחילת השושלת. בשמות אבי־רפי, יכון־רפי ועמו־רפי הופיע הרכיב רפי בתוך שם האדם. בקריאה הזאת, שילובו ציין זיקה אל האב הקדמון ואל הבית שממנו יצא נושא השם. אצל הממשיכים רמי המעלה נמשך הייחוס לצד הארץ והתפקיד שירשו.
רפא, רפי ורפאו מופיעים כאן בתוך רצף של שמות וייחוסים שנמסרו בלשונות ובכתיבים שונים. החיבור ביניהם נעשה דרך המשפחות, המקומות ותפקידי המלוכה. כך מצטרף השם הפרטי אל השם השושלתי, ושם האב הקדמון נעשה חלק מהצגת מעמדו של הממשיך.
באחד הלוחות מאוגרית הופיע רפאו עם התואר ״מלך עולם״ ועם המקומות עשתרות ואדרעי. שני המקומות האלה נזכרו גם בסיפור מלכות עוג. כאן נפגשו השם הרפאי, תואר המלוכה והגאוגרפיה של הבשן בשתי מסורות.
התואר מלך עולם העניק לדמות מעמד שנמשך מעבר לדור אחד. רפאו נקשר אל מקומות של מלוכה, ושמו הופיע במסגרת שבה נזכרו גם רפאים ואבות קדומים. מתוך החיבור הזה עולה אפשרות ששמו של אב השושלת המשיך לשמש גם ביטוי של סמכות ושל רציפות מלכותית.
בענף המלכותי הייתה חשיבות מיוחדת להעברת שם תחילת השושלת. בשמות אבי־רפי, יכון־רפי ועמו־רפי הופיע הרכיב רפי בתוך שם האדם. בקריאה הזאת, שילובו ציין זיקה אל האב הקדמון ואל הבית שממנו יצא נושא השם. אצל הממשיכים רמי המעלה נמשך הייחוס לצד הארץ והתפקיד שירשו.
רפא, רפי ורפאו מופיעים כאן בתוך רצף של שמות וייחוסים שנמסרו בלשונות ובכתיבים שונים. החיבור ביניהם נעשה דרך המשפחות, המקומות ותפקידי המלוכה. כך מצטרף השם הפרטי אל השם השושלתי, ושם האב הקדמון נעשה חלק מהצגת מעמדו של הממשיך.
דנאל — האיש שדן בשער
בעלילת אקהת נזכר דנאל, אביו של אקהת, עם התואר האוגריתי mt rpi, הקושר אותו לרפא או לרפאו. הוא ישב בשער ובגורן ודן בענייני האלמנה והיתום. תפקידו היה ציבורי: לשמוע, להכריע ולהגן על מי שנזקקו לדין. בתוך בית בעל ייחוס קדום הופיע אדם שהפעיל סמכות בחיי הקהילה.
השם דנאל התחבר בסיפור אל פעולת הדין. לצד האב והמשפחה הופיע בעל אחריות שהידע שלו היה חלק ממעמדו. במשפחה כזאת אפשר לראות כיצד עברו יחד ייחוס, מקום ותפקיד: בית־האב התקיים בתוך נחלה, ובעל הסמכות נשא באחריות לסדר החיים בה.
דנאל נזכר גם בקטעי הרפאים מאוגרית. ביחזקאל הופיע דנאל בין דמויות של צדק, ובמקום אחר כדוגמה לחכמה. ההופעות האלה מצטרפות לסיפור של אדם ששמו נקשר לשיפוט ולידע, ולזיכרון שנמסר במסורות שונות.
לצדו מופיע כרת, גיבורו של סיפור מלכותי מאוגרית, המכונה בן אל ונקשר לדתן או דדנ. בכינוי הזה הוצג מעמדו העליון של המלך וזיקתו לבית קדום. כפי שראינו בהקדמה, ייחוס כזה יכול היה לבטא גם מעמד מאומץ וסמכות שנמסרה לממשיך.
בעלילת אקהת נזכר דנאל, אביו של אקהת, עם התואר האוגריתי mt rpi, הקושר אותו לרפא או לרפאו. הוא ישב בשער ובגורן ודן בענייני האלמנה והיתום. תפקידו היה ציבורי: לשמוע, להכריע ולהגן על מי שנזקקו לדין. בתוך בית בעל ייחוס קדום הופיע אדם שהפעיל סמכות בחיי הקהילה.
השם דנאל התחבר בסיפור אל פעולת הדין. לצד האב והמשפחה הופיע בעל אחריות שהידע שלו היה חלק ממעמדו. במשפחה כזאת אפשר לראות כיצד עברו יחד ייחוס, מקום ותפקיד: בית־האב התקיים בתוך נחלה, ובעל הסמכות נשא באחריות לסדר החיים בה.
דנאל נזכר גם בקטעי הרפאים מאוגרית. ביחזקאל הופיע דנאל בין דמויות של צדק, ובמקום אחר כדוגמה לחכמה. ההופעות האלה מצטרפות לסיפור של אדם ששמו נקשר לשיפוט ולידע, ולזיכרון שנמסר במסורות שונות.
לצדו מופיע כרת, גיבורו של סיפור מלכותי מאוגרית, המכונה בן אל ונקשר לדתן או דדנ. בכינוי הזה הוצג מעמדו העליון של המלך וזיקתו לבית קדום. כפי שראינו בהקדמה, ייחוס כזה יכול היה לבטא גם מעמד מאומץ וסמכות שנמסרה לממשיך.
סיפור הרפאים — ההזמנה, המסע והמשתה
בשלושה לוחות מקוטעים מאוגרית, המכונים כתבי הרפאים, נמסר סיפור של הזמנה, הכנת מרכבות, רתימת סוסים ויציאה לדרך. שם הקבוצה נכתב באוגריתית rpum, ונקרא רפאֻם או רפאים. המסע תואר בשלושה ימים, וההגעה נקשרה לגורנות ולמטעים. נזכרו מזון, יין ושבעה ימי משתה. אלה פרטים של תנועה ואירוח: אנשים הגיעו ממקומותיהם, ובמקום המפגש הוכנו התנאים לשהות ממושכת.
במהלך הסיפור עברו המשתתפים מן ההזמנה אל ההכנות ומן הדרך אל מקום האירוח. נמסר רצף של יום ראשון, יום שני ויום שלישי, ובהמשך נפרש המשתה על פני שבעה ימים. ההתכנסות נקשרה לדנאל, המוכר מעלילת אקהת. כך הופיעו בתוך קטעי הסיפור גם אדם בעל שם ובית וגם קבוצת הרפאים שהגיעה למפגש.
התיאור משתלב בהתכנסות של בעלי מעמד ושל בתי־אב קשורים. הסוסים והמרכבות, ימי הדרך והאירוח נתנו למפגש אופי מאורגן. הגורנות והמטעים הציבו אותו בתוך מרחב חקלאי, שבו אפשר היה לרכז מזון ומשתתפים. ההתכנסות חיברה בין האנשים ובין הבית שאליו השתייכו.
מן האזכור של הגורנות עלה אצלנו גם כיוון גאוגרפי אל אזור גורן וגרנות בגליל המערבי. זהו זיהוי אפשרי של מקום המפגש בתוך המרחב שבין הבשן, הגליל וסוריה. עשתרות ואדרעי נתנו עוגן בבשן, אוגרית הייתה מקום מציאת הלוחות, והגורנות הוסיפו לתיאור מקום של הגעה ואירוח.
בשלושה לוחות מקוטעים מאוגרית, המכונים כתבי הרפאים, נמסר סיפור של הזמנה, הכנת מרכבות, רתימת סוסים ויציאה לדרך. שם הקבוצה נכתב באוגריתית rpum, ונקרא רפאֻם או רפאים. המסע תואר בשלושה ימים, וההגעה נקשרה לגורנות ולמטעים. נזכרו מזון, יין ושבעה ימי משתה. אלה פרטים של תנועה ואירוח: אנשים הגיעו ממקומותיהם, ובמקום המפגש הוכנו התנאים לשהות ממושכת.
במהלך הסיפור עברו המשתתפים מן ההזמנה אל ההכנות ומן הדרך אל מקום האירוח. נמסר רצף של יום ראשון, יום שני ויום שלישי, ובהמשך נפרש המשתה על פני שבעה ימים. ההתכנסות נקשרה לדנאל, המוכר מעלילת אקהת. כך הופיעו בתוך קטעי הסיפור גם אדם בעל שם ובית וגם קבוצת הרפאים שהגיעה למפגש.
התיאור משתלב בהתכנסות של בעלי מעמד ושל בתי־אב קשורים. הסוסים והמרכבות, ימי הדרך והאירוח נתנו למפגש אופי מאורגן. הגורנות והמטעים הציבו אותו בתוך מרחב חקלאי, שבו אפשר היה לרכז מזון ומשתתפים. ההתכנסות חיברה בין האנשים ובין הבית שאליו השתייכו.
מן האזכור של הגורנות עלה אצלנו גם כיוון גאוגרפי אל אזור גורן וגרנות בגליל המערבי. זהו זיהוי אפשרי של מקום המפגש בתוך המרחב שבין הבשן, הגליל וסוריה. עשתרות ואדרעי נתנו עוגן בבשן, אוגרית הייתה מקום מציאת הלוחות, והגורנות הוסיפו לתיאור מקום של הגעה ואירוח.
שמות האבות והמשך המלוכה
בלוח אחר מאוגרית נזכרו רפאים קדומים וקהל דדנ, ולצדם אבות ומלכים. כאן הופיעה רשימת שמות שקשרה את בית המלוכה אל הדורות שקדמו לו. בין השמות הופיעו אולכן, תרמן, סדן ורדן ות׳ר עללמן; בהמשך נזכרו עמיתמרו ונקמדו. בסיום הופיעה ברכה לעמורפי, לבניו ולתריילי. הרשימה חיברה בין הדורות הקודמים ובין בית המלוכה הממשיך.
אולכן נכתב ulkn. בשיחותינו עלתה גם הקריאה אלכן והאפשרות לקשור את השם ליושר ולסמכות. כמו בשמות האחרים, הכתיב הקדום חשוב לרצף: הוא מאפשר להחזיק את שם האדם לצד המקום והתפקיד שנקשרו אליו. שמות האבות הופיעו יחד עם שמות המלכים המאוחרים, בתוך מסגרת משותפת של המשכיות.
במעמד הזה חוברו מלך קודם, מלך ממשיך ובני הבית. אבות השושלת נזכרו כחלק מן הזיקה של הממשיכים אל מוצאם. ירושת המלוכה הייתה גם ירושת השם והמעמד: המלך החדש קיבל מקום בתוך רצף קדום, וביתו המשיך את האחריות שנמסרה מדור לדור.
הייחוס הרפאי קיבל כאן משמעות רחבה. הוא ציין אוכלוסייה בנחלות המקראיות, קשר אדם בעל סמכות אל רפא בעלילת אקהת, והופיע לצד אבות ומלכים ברשימת ההמשכיות האוגריתית. בכל הופעה נוסף פרט אחר לאותו חיפוש: מי היו אנשי הבית, היכן חיו ומה עבר בין הדורות.
בלוח אחר מאוגרית נזכרו רפאים קדומים וקהל דדנ, ולצדם אבות ומלכים. כאן הופיעה רשימת שמות שקשרה את בית המלוכה אל הדורות שקדמו לו. בין השמות הופיעו אולכן, תרמן, סדן ורדן ות׳ר עללמן; בהמשך נזכרו עמיתמרו ונקמדו. בסיום הופיעה ברכה לעמורפי, לבניו ולתריילי. הרשימה חיברה בין הדורות הקודמים ובין בית המלוכה הממשיך.
אולכן נכתב ulkn. בשיחותינו עלתה גם הקריאה אלכן והאפשרות לקשור את השם ליושר ולסמכות. כמו בשמות האחרים, הכתיב הקדום חשוב לרצף: הוא מאפשר להחזיק את שם האדם לצד המקום והתפקיד שנקשרו אליו. שמות האבות הופיעו יחד עם שמות המלכים המאוחרים, בתוך מסגרת משותפת של המשכיות.
במעמד הזה חוברו מלך קודם, מלך ממשיך ובני הבית. אבות השושלת נזכרו כחלק מן הזיקה של הממשיכים אל מוצאם. ירושת המלוכה הייתה גם ירושת השם והמעמד: המלך החדש קיבל מקום בתוך רצף קדום, וביתו המשיך את האחריות שנמסרה מדור לדור.
הייחוס הרפאי קיבל כאן משמעות רחבה. הוא ציין אוכלוסייה בנחלות המקראיות, קשר אדם בעל סמכות אל רפא בעלילת אקהת, והופיע לצד אבות ומלכים ברשימת ההמשכיות האוגריתית. בכל הופעה נוסף פרט אחר לאותו חיפוש: מי היו אנשי הבית, היכן חיו ומה עבר בין הדורות.
הרפאים במסורת מלכי צידון
מאוגרית נמשך הסיפור אל ערי החוף שמדרום לה — גבל, צור וצידון. בין הממלכות האלה התקיימו קשרי מסחר, תנועת אנשים והתכתבות בין מלכים. בתעודות אוגרית נזכרו אנשים מערי החוף, ובין הלוחות נמצאה גם איגרת ממלך צור למלך אוגרית. דרך הקשרים האלה עברו סחורות, ידע וסיפורים בתוך מרחב של ממלכות שכנות. באוגרית תועדו הרפאים בתקופת הברונזה המאוחרת. מאות שנים אחר כך הופיע שמם גם בכתובות הפיניקיות שעל ארונות מלכי צידון, תבנת ובנו אשמנעזר השני. הכתובות האלה שייכות לתקופה הפרסית, סביב סוף המאה השישית וראשית המאה החמישית לפנה״ס. אזכור הרפאים בהן מוסיף שלב מאוחר לסיפור שנמסר באוגרית.
בכתובות צידון נקשרה מנוחת המלך אל הרפאים. על מי שיפגע במקום מנוחתו הוטל איום שיימנע ממנו מקום מנוחה עמם. בהקשר הזה נזכרו הרפאים כחבורה מן העבר שההשתייכות אליה נשאה חשיבות גם לאחר המוות. בית המלוכה המשיך להתייחס אליהם כחלק מן העולם שאליו השתייכו המלכים והאבות הקדומים.
בכתובת אשמנעזר נמסר גם ייחוסו: אביו תבנת היה מלך צידון, וסבו נקרא אשמנעזר אף הוא. שם האב הקדמון, תואר המלך והמשכיות הבית הופיעו באותו כתב שבו נזכרו הרפאים. כאן מתחברת מסורת הרפאים אל אנשי השם: אבות ובעלי מעמד ששמותיהם וייחוסם המשיכו להיות חלק מהצגת המלוכה בדורות הבאים.
הקשרים המתועדים בין אוגרית לערי החוף נותנים לרצף הזה מסגרת של תנועה ומגע. באוגרית נמסרו סיפורי הרפאים ושמות אבות המלוכה; בצידון המשיך השם להופיע בזיכרון המלכותי מאות שנים אחר כך. כך התרחב סיפור הרפאים מנחלות הבשן ומלוחות אוגרית אל מסורת בתי המלוכה הפיניקיים.
גדולי הגוף ובתי ההמשך
במואב ובעמון תוארו הרפאים וענפיהם כגדולים, רבים ורמים כענקים. אצל עוג נמסרו מידות הערש. במקומות אחרים הופיעו בתי־אב של גדולי גוף: בני הענק בחברון וילידי הרפה בגת. הסיפורים האלה מוסיפים לאוכלוסיות ולמלכים גם תיאורים של גוף ושל משפחה.
בחברון נזכרו ארבע וענק, ואחימן, ששי ותלמי היו בני הענק שישבו בעיר. בני הענק הופיעו גם בדביר, בענב ובהר; בהמשך נזכרו עזה, גת ואשדוד כמקומות שבהם נותרו מהם. בדיווח המרגלים נקשרו בני הענק אל הנפילים. כך נמסר סיפור של בית־אב ושל אזורי ישיבתו לאורך הזמן.
בגת נזכרו ילידי הרפה: ישבי בנוב, סף או ספי, לחמי ואדם בעל שש אצבעות בכל יד ובכל רגל, עשרים וארבע בסך הכול. גוליית נזכר בסיפור נוסף כגדול גוף וכבד נשק. בתוך המסורות האלה נמסרו שמות אישיים ותכונות גופניות, לצד הקשר המשפחתי והמקום שבו חיו.
יוסף בן מתתיהו סיפר שבחברון הוצגו בימיו עצמות שיוחסו לענקים. העדות שלו מוסיפה תיעוד של מסורת מקומית ושל שרידים שאנשי המקום קשרו אל תושבי העיר הקדומים. לאורך הרצף עבר הסיפור מעמים וממלכות לבתי־אב ולדמויות בודדות, ובדורות המאוחרים המשיכו לספר עליהם דרך שמות המקומות והמשפחות.
גם לאחר מותם של האנשים המשיך השם רפאים להופיע בתיאורי האבות והמתים. בישעיהו י״ד נזכרו רפאים לצד מלכי גויים וכיסאותיהם. באוגרית נזכרו אבות קדומים לצד בית המלוכה הממשיך. מעמד המלכים וייחוסם המשיכו להיות חלק מן הסיפור שנמסר עליהם אחרי חייהם.
במואב ובעמון תוארו הרפאים וענפיהם כגדולים, רבים ורמים כענקים. אצל עוג נמסרו מידות הערש. במקומות אחרים הופיעו בתי־אב של גדולי גוף: בני הענק בחברון וילידי הרפה בגת. הסיפורים האלה מוסיפים לאוכלוסיות ולמלכים גם תיאורים של גוף ושל משפחה.
בחברון נזכרו ארבע וענק, ואחימן, ששי ותלמי היו בני הענק שישבו בעיר. בני הענק הופיעו גם בדביר, בענב ובהר; בהמשך נזכרו עזה, גת ואשדוד כמקומות שבהם נותרו מהם. בדיווח המרגלים נקשרו בני הענק אל הנפילים. כך נמסר סיפור של בית־אב ושל אזורי ישיבתו לאורך הזמן.
בגת נזכרו ילידי הרפה: ישבי בנוב, סף או ספי, לחמי ואדם בעל שש אצבעות בכל יד ובכל רגל, עשרים וארבע בסך הכול. גוליית נזכר בסיפור נוסף כגדול גוף וכבד נשק. בתוך המסורות האלה נמסרו שמות אישיים ותכונות גופניות, לצד הקשר המשפחתי והמקום שבו חיו.
יוסף בן מתתיהו סיפר שבחברון הוצגו בימיו עצמות שיוחסו לענקים. העדות שלו מוסיפה תיעוד של מסורת מקומית ושל שרידים שאנשי המקום קשרו אל תושבי העיר הקדומים. לאורך הרצף עבר הסיפור מעמים וממלכות לבתי־אב ולדמויות בודדות, ובדורות המאוחרים המשיכו לספר עליהם דרך שמות המקומות והמשפחות.
גם לאחר מותם של האנשים המשיך השם רפאים להופיע בתיאורי האבות והמתים. בישעיהו י״ד נזכרו רפאים לצד מלכי גויים וכיסאותיהם. באוגרית נזכרו אבות קדומים לצד בית המלוכה הממשיך. מעמד המלכים וייחוסם המשיכו להיות חלק מן הסיפור שנמסר עליהם אחרי חייהם.
הארץ, המים והידע
ארץ המוצא האפשרית ברמה הארמנית ונחלות הבשן והגולן היו מרחבים של הרים, מים ואבן. בראשי המים היו שלגים, מעיינות ויובלים; במורד היו קרקעות למגורים ולעיבוד, מדרונות וערוצים. החיים בנחלה דרשו היכרות עם מקורות המים, עם עונות השנה ועם הדרך שבה השתנתה הקרקע.
בסוף עידן הקרח השתנו מפלסי המים ואגני הניקוז. מפולת קרח או פריצת אגם חסום יכלו ליצור אירוע חריף בתוך תקופה ארוכה של שינוי. בעלי הידע שנקשרו בתזה לאנשי העולם הישן עסקו בהכנת מקום למחיה: הסדרת זרימה, האטת נגר, שמירה על קרקע וייצוב מדרונות.
בבשן ובגולן נמצאו דולמנים ומבני אבן כבדים, ובמרחב החרמון היו מקורות מים שהזינו את הארץ. החיבור בין אזורי הרפאים לעבודת מים ואבן נעשה דרך הנוף והידע הדרוש לפעולה בו. לצד הדולמנים ומבני האבן הכבדים, משתלב גם בסיס מבצר נמרוד שבמורדות החרמון. המבצר ניצב על שלוחה סלעית, ובבסיסו ניכר החיבור בין סלע האם לבין הבנייה שעליו. כאן מתרחבת ההסתכלות מן האבנים שהונחו ליצירת תאים אל השימוש במסה של ההר עצמו. מיקום הבסיס, צורת הסלע והשתלבות הבנייה במדרון מצטרפים לקריאה של עבודת האבן בתוך הנוף ושל היחס בין ההר, הקרקע וזרימת המים. בתוך החיפוש אחר בעלי הידע שפעלו בארץ הרפאים, גם המקום הזה מצטרף להשוואה בין המערכות והדרכים שבהן הוכנה הארץ למחיה. גם סיפור רפאל שנשלח לרפא את הארץ בחנוך קיבל בקריאה הזאת משמעות של שיקום: תיקון מקום שנפגע והשבת התנאים שאפשרו חיים.
ארץ המוצא האפשרית ברמה הארמנית ונחלות הבשן והגולן היו מרחבים של הרים, מים ואבן. בראשי המים היו שלגים, מעיינות ויובלים; במורד היו קרקעות למגורים ולעיבוד, מדרונות וערוצים. החיים בנחלה דרשו היכרות עם מקורות המים, עם עונות השנה ועם הדרך שבה השתנתה הקרקע.
בסוף עידן הקרח השתנו מפלסי המים ואגני הניקוז. מפולת קרח או פריצת אגם חסום יכלו ליצור אירוע חריף בתוך תקופה ארוכה של שינוי. בעלי הידע שנקשרו בתזה לאנשי העולם הישן עסקו בהכנת מקום למחיה: הסדרת זרימה, האטת נגר, שמירה על קרקע וייצוב מדרונות.
בבשן ובגולן נמצאו דולמנים ומבני אבן כבדים, ובמרחב החרמון היו מקורות מים שהזינו את הארץ. החיבור בין אזורי הרפאים לעבודת מים ואבן נעשה דרך הנוף והידע הדרוש לפעולה בו. לצד הדולמנים ומבני האבן הכבדים, משתלב גם בסיס מבצר נמרוד שבמורדות החרמון. המבצר ניצב על שלוחה סלעית, ובבסיסו ניכר החיבור בין סלע האם לבין הבנייה שעליו. כאן מתרחבת ההסתכלות מן האבנים שהונחו ליצירת תאים אל השימוש במסה של ההר עצמו. מיקום הבסיס, צורת הסלע והשתלבות הבנייה במדרון מצטרפים לקריאה של עבודת האבן בתוך הנוף ושל היחס בין ההר, הקרקע וזרימת המים. בתוך החיפוש אחר בעלי הידע שפעלו בארץ הרפאים, גם המקום הזה מצטרף להשוואה בין המערכות והדרכים שבהן הוכנה הארץ למחיה. גם סיפור רפאל שנשלח לרפא את הארץ בחנוך קיבל בקריאה הזאת משמעות של שיקום: תיקון מקום שנפגע והשבת התנאים שאפשרו חיים.
הגוף הגדול ותפקידו של האדם הם שני חלקים בסיפור. לצד תיאורי גודל ממשיים ניתנה באמנות הקדומה חשיבות לגודל הדמות ולמקומה במדרג. בגובקלי טפה, למשל, העמודים המרכזיים הגבוהים והעמודים הקטנים שסביבם יוצרים חלוקה של מרכז וסביבה. הקריאה הזאת מצטרפת לשאלה שעלתה אצלנו על היחס בין גודל הגוף, גודל התפקיד וגובה המעמד.
הזיכרונות המקומיים והמשך הסיפור
גם במסורות של עמים אחרים סופר על אנשי עולם קדום בעלי כוח וידע. בארץ הבסקים נזכרו הג׳נטילק, אנשי הר ואבן; בקווקז נמסרו סיפורי הנארטים, גיבורים ונפחים; בגוזו סופר על סנסונה שנשאה אבנים ובנתה. בג׳ג׳ו סופר על סאולמונדה־האלמאנג, ובמסורות קוריאה נזכרה מאגו, עם מעשים של עיצוב ארץ, עפר ואבן.
בסרדיניה נקראו מבנים קברי הענקים, ולצדם נמצאו נוראגים ופסלי מונטה פראמה. באירלנד ובסקוטלנד נקשר פין מק־קול לסיפור דרך האבן שבים. ההשוואה מצרפת סיפורים מקומיים על קדמות, כוח ומלאכה. כל אחד מהם מוסיף דמות או מעשה מן המקום שבו סופר.
אצל הרפאים השתמר רצף מפורט במיוחד של מקומות, אוכלוסיות ומלכים. מן הר רפא, שהוביל אותנו אל מוצא אפשרי ברמה הארמנית, נמשך החיפוש אל בתי־האב ונחלותיהם, אל עוג בבשן ואל רפאו, דנאל והאבות שנזכרו באוגרית. שם האב, הארץ ותפקיד הממשיך נקשרו בכל שלב בדרך אחרת.
בתוך האוכלוסייה בעלת הנחלות והידע מתמקם בתזה גם סיפור העירים, קבוצת בעלי התפקידים שעסקה בהדרכה ובהעברת ידע לבני האדם. בפרק הבא נחקור מהם האנשים שהגיעו ללמד, תחומי אחריותם ומה שהתרחש במפגש שלהם עם בני האדם.
גם במסורות של עמים אחרים סופר על אנשי עולם קדום בעלי כוח וידע. בארץ הבסקים נזכרו הג׳נטילק, אנשי הר ואבן; בקווקז נמסרו סיפורי הנארטים, גיבורים ונפחים; בגוזו סופר על סנסונה שנשאה אבנים ובנתה. בג׳ג׳ו סופר על סאולמונדה־האלמאנג, ובמסורות קוריאה נזכרה מאגו, עם מעשים של עיצוב ארץ, עפר ואבן.
בסרדיניה נקראו מבנים קברי הענקים, ולצדם נמצאו נוראגים ופסלי מונטה פראמה. באירלנד ובסקוטלנד נקשר פין מק־קול לסיפור דרך האבן שבים. ההשוואה מצרפת סיפורים מקומיים על קדמות, כוח ומלאכה. כל אחד מהם מוסיף דמות או מעשה מן המקום שבו סופר.
אצל הרפאים השתמר רצף מפורט במיוחד של מקומות, אוכלוסיות ומלכים. מן הר רפא, שהוביל אותנו אל מוצא אפשרי ברמה הארמנית, נמשך החיפוש אל בתי־האב ונחלותיהם, אל עוג בבשן ואל רפאו, דנאל והאבות שנזכרו באוגרית. שם האב, הארץ ותפקיד הממשיך נקשרו בכל שלב בדרך אחרת.
בתוך האוכלוסייה בעלת הנחלות והידע מתמקם בתזה גם סיפור העירים, קבוצת בעלי התפקידים שעסקה בהדרכה ובהעברת ידע לבני האדם. בפרק הבא נחקור מהם האנשים שהגיעו ללמד, תחומי אחריותם ומה שהתרחש במפגש שלהם עם בני האדם.
פרק ב' העירים
כל פרקי ימי בראשית
מקורות לפרק
הכתבים הקדומים
המקרא: בראשית י״ד 5; ט״ו 18–21; דברים ב׳ 10–11, 20–21; ג׳ 1–13; יהושע י״א 21–22; י״ב 4–5; י״ג 12; י״ד 15; ט״ו 8, 13–14; י״ז 15; י״ח 16; במדבר י״ג 22, 33; שמואל ב׳ כ״א 16–22; דברי הימים א׳ כ׳ 4–8; יחזקאל י״ד 14, 20; כ״ח 3; ישעיהו י״ד 9.
ספר היובלים, פרקים ח׳–ט׳ — הר רפא, גבולות נחלת שם וחלוקת הנחלות בין הבנים.
ספר חנוך א׳, פרק י׳ — רפאל וריפוי הארץ.
יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ה׳, סעיף 125 — המסורת על עצמות הענקים בחברון.
לוחות אוגרית:
- KTU 1.17–1.19 — עלילת אקהת, דנאל, ייחוסו ותפקידו בשיפוט.
- KTU 1.20–1.22 — כתבי הרפאים: ההזמנה, הסוסים והמרכבות, המסע והמשתה.
- KTU 1.108 — רפאו, ״מלך עולם״, עשתרות ואדרעי.
- KTU 1.161 — הרפאים הקדומים, קהל דדנ, שמות האבות והמלכים והברכה לבית המלוכה.
מהדורות ומחקרים על הרפאים ואוגרית
- Wayne T. Pitard, 1992, “A New Edition of the Rāpiʾūma Texts: KTU 1.20–22”, BASOR 285, עמ׳ 33–77.
- Matthew J. Suriano, 2009, “Dynasty Building at Ugarit”, Aula Orientalis 27, עמ׳ 105–123.
- David Toshio Tsumura, 1993, “The Interpretation of the Ugaritic Funerary Text KTU 1.161”, עמ׳ 40–55.
- Jonathan Yogev, 2021, The Rephaim: Sons of the Gods.
- M. Dijkstra, 1988, “The Legend of Danel and the Rephaim”, Ugarit-Forschungen 20, עמ׳ 35–52.
- Herbert B. Huffmon, 1965, Amorite Personal Names in the Mari Texts, עמ׳ 264 — השמות הכוללים את הרכיב רפי.
- K. Momrak, “Ancient Near Eastern Polities and the Greek Polis” — דנאל בשער ובגורן.
אוגרית — העיר, הכתב והחפירות
- משרד התרבות הצרפתי ומשלחת אוגרית — ראס שמרה, העיר, הנמל ואוספי הלוחות.
- האלפבית האוגריתי.
- הסיפורים שנמצאו באוגרית — כרת, דנאל ואקהת.
הרמה הארמנית, רפי ושמות המקומות
- Armenian Geographic — אגם רפי על אראגאץ.
- “Geomorphology, first ³⁶Cl datings and chrono-evolutionary model of Mount Aragats paleoglaciers”, 2025 — קרחון רפי הקדום, ממדיו וחיבורו לקרחון גטדזור.
- ממשלת ארמניה — שמות היישובים וכתיביהם — פארפי, ארפי ואראפי.
- איגוד הרשויות בארמניה — הכפר ארפי.
- Kandel ואחרים, 2017 — אגיטו־3 וההתיישבות הפלאוליתית ברמה הארמנית.
להשוואת גודל הדמויות ומעמדן: צוות מחקר גובקלי טפה — העמודים המרכזיים והדמויות האנושיות. ״כתובות מלכי צידון: תבנת — KAI 13; אשמנעזר השני — KAI 14, מוזיאון הלובר, AO 4806.״
דברים ג׳ 8–11; בראשית ט״ו 20–21; עמוס ב׳ 9; במדבר י״ג 32–33; דברי הימים א׳ י״א 23; לוחות אוגרית KTU 1.161 ו־KTU 1.15 III; Suriano, 2009, עמ׳ 118–119; Gardiner, 1911 — פפירוס אנסטזי א׳, טור 23.
------------------------------------------------------------------------------------------
זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.
.jpg)
תגובות
הוסף רשומת תגובה