יימי בראשית-פרק 4 חלק ב' אנשי העל של העולם הישן-הענקים

עֲנָקֵי הָאָרֶץ וּגְדוֹלֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן

הָרְפָאִים, בְּנֵי הָעֲנָק, בְּנֵי הָרָפָה וְזִכְרוֹן אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם

הפרק הקודם הסתיים במשפט המחבר את כל הסיפור:

״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים.״ בני הענק היו הנפילים. ספר הענקים מתאר את בני העירים כענקים, בראשית קוראת להם נפילים, וספר במדבר מחבר את שני השמות בתוך פסוק אחד.
מכאן הסיפור מתרחב אל האוכלוסייה הקדומה שממנה יצאה קבוצת העירים מלכתחילה — הרפאים — ואל שושלות גדולות גוף שנשארו בארץ גם בדורות המאוחרים.

הנפילים היו דור חדש שנולד מן העירים ומבנות האדם. הרפאים מופיעים כשכבה קדומה יותר: אוכלוסייה רחבה, בעלת ארצות, ערים, מלכים, משפחות ומרחבי פעולה. מתוכה יצאה קבוצת העירים, ומתוכה נפרדה הקבוצה שעלתה אל החרמון ונשבעה ליצור שושלת חדשה. הגוף הגדול של הנפילים הגיע מתוך עולם שכבר הכיר קווי אדם גדולים. החיבור עם בנות האדם הגדיל את התכונה, שינה אותה והוציא אותה מאיזון. לכן הנפילים מתוארים כענקים עצומים ורעבים, ואילו הרפאים מופיעים כעם מאורגן המחזיק מרחב, מלוכה וערים.

הַנְּפִילִים הָיוּ הָעֲנָקִים שֶׁנּוֹלְדוּ מִן הַחִבּוּר.

הָרְפָאִים הָיוּ אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן שֶׁמִּתּוֹכָם יָצְאוּ הָעִירִים.

אֶרֶץ הָרְפָאִים 

הרפאים מופיעים במקרא בתוך מפה ברורה. הם קשורים לעשתרות קרניים, לבשן, לגולן, לגלעד, לעבר הירדן, למואב, לעמון, לחברון ולעמק רפאים.

בראשית י״ד מתאר את מסעו של כדרלעומר ובעלי בריתו:

״וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם, וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם.״ שלוש קבוצות גדולות מופיעות זו לצד זו בתוך אותו מסע ובאותו מרחב רחב של עבר הירדן: רפאים, זוזים ואימים.

ספר דברים מוסיף פרטים על הקשר ביניהן. האימים שחיו במואב מתוארים כעם גדול, רב ורם כענקים. הם נחשבו לרפאים, והמואבים קראו להם אימים. בארץ עמון חיו הזמזומים. גם הם נחשבו לרפאים וגם הם מתוארים כעם גדול, רב ורם כענקים.

המקרא שומר שתי שכבות של שם בעת ובעונה אחת: רפאים כשם רחב, ואימים, זמזומים או זוזים כשמות מקומיים של קבוצות ואזורים. כך פעלה שפת השמות בעולם הקדום. שם עבר מאב קדמון אל צאצאיו, שמר את האזור שבו חיה הקבוצה ולעיתים גם את הרושם שהשאירה אצל שכניה.

הרפאים היו שכבת־הגג. כל חבל ארץ שמר ענף בשם משלו.

הָרְפָאִים כְּאֻכְלוּסִיַּת הָעוֹלָם הַיָּשָׁן

הרפאים מופיעים כעם היושב בארץ לפנים. הביטוי הזה חוזר בספר דברים כאשר הוא מתאר את האוכלוסיות שקדמו לעמים המאוחרים:

״רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים.״ הם שייכים לשכבה שקדמה למואבים, לעמונים ולסדר המדיני המאוחר. העמים החדשים הגיעו אל ארצות שכבר נשאו שמות, יישובים וזיכרונות של אוכלוסייה קודמת.

המקרא מתאר את הרפאים כאנשים גדולים, אך גופם הוא רק חלק מן התמונה. הם מחזיקים ממלכות, ערים, צבא, מרכבות, שטחים חקלאיים ודרכי מעבר.

הם שייכים לאזור עשיר במים ובאבן: החרמון אוגר שלג; נחלים ומעיינות יורדים אל הגולן והבשן; אדמת הבזלת כבדה ופורייה; הגלעד מלא מדרונות, מעברים ומקורות מים; החורן והבשן יושבים על רמות רחבות שבהן צריך לנהל זרימה, קרקע ומרעה.

זו אוכלוסייה שחייתה בתוך מערכות שטח מורכבות והחזיקה בהן לאורך זמן. התובנה שעלתה מתוך החיבור לסיפור העירים מציבה את הרפאים כאוכלוסיית־האם של העולם הישן באזור. בתוכה פעלו קבוצות מקצועיות: צופים, מודדים, אנשי מים, אנשי אדמה, אנשי צמחים ואנשי אבן.

רָפָא, רִפּוּי, רפאים

השם רפאים לא ניתן כי היו מרפאים לפי המקורות, אך הוא נושא בתוכו את השורש רפא. אותה משפחת מילים מופיעה בשם רפא־אל, שהיה ראש המרפאים ונשלח בספר חנוך לרפא את הארץ לאחר ההשחתת הענקים.

ריפוי הארץ כלל תחום עבודה רחב. ארץ שעברה אסונות מים, סחף, שינויי זרימה, קריסת מדרונות והצפות זקוקה לפעולות שיקום: פתיחת מעברים, האטת מים, חיזוק קרקע, מציאת סלע יציב, ניקוי מקורות, השבת צמחייה ויצירת אזורי חיים חדשים.

הגוף הגדול התאים לעבודת שטח כבדה. הידע הפך את הכוח לעבודה מדויקת.

הרפאים מצטיירים כאוכלוסייה גדולה וחזקה, בעלת מעמד וידע רחב. לצד הזיכרון שלהם כגיבורים וכאבות קדומים, המרחבים שבהם הם מופיעים קשורים שוב ושוב גם למים, למעיינות, למדרונות ולמערכות אבן כבדות. ייתכן שלפחות חלק מן הידע שלהם עסק בשליטה במים ובהתאמת הקרקע לחיים — תחום שאינו בולט במפורש בסיפורים עליהם, אך עולה מן הנוף ומהמבנים שנותרו באותם אזורים.

יתכן שהשם רפא הוא על שם אב קדמון ששמו הפך לשם השושלת. בעולם שבו שם נשא מקצוע, אב השושלת נשא גם את תחום האחריות. בניו המשיכו את שמו ואת עבודתו.

הָרְפָאִים הָיוּ שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל גּוּף גָּדוֹל, יֶדַע שֶׁטַח וַעֲבוֹדַת שִׁקּוּם. 

הָרְפָאִים שֶׁל אוּגָרִית 

לוחות אוגרית שומרים שכבה קדומה נוספת של הרפאים. בטקסטים המכונים כיום כתבי הרפאים הם מופיעים כקבוצה בעלת מעמד גבוה, הקשורה למלוכה, לשושלת, למרכבות, לסוסים ולמסע.

הרפאים מכינים את המרכבות, רותמים את הסוסים ויוצאים לדרך. הם מגיעים אל מקום ההתכנסות ונשארים בו במשך כמה ימים. הזיכרון האוגריתי מציג אותם כאבות קדומים בעלי מעמד, לוחמים ומלכים הנקראים להגיע אל בית המלוכה.

אוגרית שמרה את הזיכרון הכתוב שלהם. האזור שממנו הם מגיעים מתחבר אל עשתרות, הבשן והמרחב שמדרום ללבנון.

השכבה הזאת חשובה מפני שהיא שומרת את הרפאים בתוך עולם חי של תנועה, מרכבות ומלוכה. בשכבות מאוחרות יותר עבר שמם אל זיכרון האבות שמתו ואל יושבי המעמקים. המעבר הזה התרחש לאחר שהאוכלוסייה עצמה נעלמה והשם נשאר.

תחילה היו הרפאים אנשי שושלת ומלוכה. בהמשך נעשה שמם שם לאנשי העבר הרחוק. 

עוֹג, בְּנֵי הָעֲנָק וּבְנֵי הָרָפָה

עוֹג — הַשָּׂרִיד שֶׁנִּשְׁאַר מִן הָרְפָאִים

עוג מלך הבשן הוא הדמות השלמה ביותר שנשארה משושלת הרפאים.

״כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים.״

המילה נשאר מציבה אותו בסופה של תקופה. עוג הוא שריד של אוכלוסייה רחבה שכבר הצטמצמה. הוא נושא את זיכרון הרפאים אל תוך העולם החדש.

עוג עומד בראש ממלכה מסודרת. יש לו ערים, צבא, ארץ ותחום שליטה. עשתרות ואדרעי הן ערי מלכותו, וחבל ארגוב נכלל בארצו. המקרא מונה עשרות ערים מבוצרות בתוך המרחב שבשליטתו.

זהו מלך של מערכת אזורית, אדם בעל סמכות ויכולת ארגון. גופו הגדול פועל בתוך מלוכה קיימת.

ספר דברים שומר את מידות ערשו:

״תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ, בְּאַמַּת אִישׁ.״

הערש נשמרה ברבת בני עמון והוצגה כחפץ שאפשר לראות ולמדוד. תשע אמות הן בערך ארבעה מטרים, בהתאם לאורך האמה שבו משתמשים. רוחבה הגיע לכמעט שני מטרים.

החפץ גדול מן הגוף ששכב בו, אך עצם שמירת מידותיו מלמדת שגודלו של עוג היה חלק מרכזי בזיכרון. האנשים שמרו חפץ ממשי וקשרו אותו אל השריד האחרון של הרפאים.

עוג הוא רפאי גדול גוף, מלך ואיש מערכת. הוא משמר את השכבה המאוזנת והמאורגנת של אנשי העולם הישן.

 

הָאֵימִים, הַזַּמְזֻמִּים וְהַזּוּזִים

האימים ישבו בארץ מואב לפני המואבים. המקרא מתאר אותם כעם גדול, רב ורם כענקים.

השם אימים משמר את האימה שעוררה נוכחותם, ובאותה מידה הוא יכול לשמר שם של אב קדמון שעבר אל השושלת. בעולם הקדום שם משפחה ותחושת הזרים כלפיה יכלו להתמזג לשם אחד.

הזמזומים ישבו בארץ עמון. גם הם נחשבו רפאים וגם הם מתוארים כגדולים ורבים. השם זמזומים משמר צליל: זמזום, המיה, קול עמוק או נוכחות שנשמעה למרחוק. יוסף בן מתתיהו מתאר בהמשך את בני הענק כמפחידים לשמיעה. כך מופיע הקול כחלק מן הזיכרון של הגוף הגדול.

הזוזים נזכרים בבראשית י״ד בְּהָם. הם עומדים בתוך אותה מפת עמים קדומים של עבר הירדן. שמם יכול לשמר ענף מקומי נוסף או בית־אב שנעלם.

שלושת השמות מעידים שהרפאים התפצלו לקבוצות אזוריות. כל עם מאוחר ירש את הארץ יחד עם השם המקומי של תושביה הקדומים.

בְּנֵי הָעֲנָק — הַנְּפִילִים שֶׁל חֶבְרוֹן

חברון שמרה את שושלת בני הענק. שם ישבו אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק.

השם ענק מופיע כשמו של אב השושלת. קריית ארבע, היא חברון, נקראת על שם ארבע, המתואר כאבי הענק וכאדם הגדול בענקים.

ארבע עומד בראש בית־האב. ענק הוא ממשיך השושלת. אחימן, ששי ותלמי הם בני הדורות שנשאו את השם בארץ חברון.

כאשר המרגלים מגיעים לאזור הם מזהים אותם במילים ברורות:

״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים.״

הפסוק קובע את זהות השושלת: בני הענק הם הנפילים.

אלה צאצאי הדור שנולד מן העירים ומבנות האדם, או שושלת ששמרה את הקו שלהם לאורך הדורות. הגודל נחלש והאוכלוסייה הצטמצמה, אך שם הנפילים נשאר מחובר אליה.

יהושע מתאר את בני הענק בהר, בחברון, בדביר, בענב ובהרי יהודה. בהמשך נשארים ענקים בעזה, בגת ובאשדוד. הסיפור נע מן ההר אל מישור החוף. חברון שומרת את בית־האב הקדום, וגת שומרת את השלב המאוחר של השושלת.

יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ וְעַצְמוֹת בְּנֵי הָעֲנָק

יוסף בן מתתיהו כתב מאות שנים לאחר תקופת המקרא, אך בימיו עדיין התקיים זיכרון מקומי חי סביב בני הענק של חברון.

הוא מתאר גזע של ענקים בעלי גוף גדול ומראה חריג, ומספר שעצמותיהם עדיין הוצגו לבני דורו. הוא מוסיף שנוכחותם הייתה מפחידה למראה ולשמיעה.

העדות שלו מלמדת שהסיפור היה מחובר למקום ולשרידים. אנשי האזור הצביעו על עצמות, קישרו אותן לבני הענק ושמרו מסורת מקומית במשך דורות רבים.

העצמות שהוצגו עברו מאז מן העולם, ולכן זהותן נשארת פתוחה למחקר. עצם קיומה של התצוגה מלמד שהזיכרון היה מוחשי. חברון נשאה פסוקים, שמות מקום, בתי־אב ושרידים שיוחסו לאותה שושלת.

חברון — ארבע — ענק — אחימן, ששי ותלמי — עצמות בני הענק. 

בְּנֵי הָרָפָה — הָעָנָף הַנְּפִילִי שֶׁנִּשְׁאַר בְּגַת

בני הרפה מופיעים בשמואל ובדברי הימים כמשפחה של לוחמים גדולי גוף שחיה בגת.

השם רפה עומד בפני עצמו. רפה ורפא נשמרים כשני שמות נפרדים: הרפאים קשורים לשושלת רפא הקדומה, וילידי הרפה קשורים לבית הרפה שבגת.

 בני הרפה הם כנראה ענף נפילי מאוחר. הם ממשיכים את בני הענק שנשארו בגת לאחר כיבוש אזורי ההר.

גוליית הוא הדמות הידועה ביותר בבית הזה. הכתובים מוסרים את מידות גופו, את משקל שריונו ואת גודל כלי נשקו. כל התיאור בנוי כדי להמחיש את קנה המידה שלו.

לצדו מופיעים ישבי בנוב, סף או ספי, לחמי ואיש נוסף בעל שש אצבעות בכל יד ושש אצבעות בכל רגל — עשרים וארבע אצבעות בסך הכול.

הפרט הזה חשוב. הוא שומר פגם גופני שעבר בתוך המשפחה. ריבוי אצבעות הוא תכונה מוכרת שיכולה לעבור בתורשה, והופעתה בתוך בית של גדולי גוף מחזקת את התמונה של שושלת שנשאה שילוב חריג של תכונות.

הנפילים הראשונים נולדו מחיבור שיצא מאיזון. בני הרפה משמרים את הפגם בדורות המאוחרים: גוף גדול, כוח חריג ותכונה משפחתית גלויה.

הסיפור מציג אותם כדמויות האחרונות. בכל עימות נופל אחד מבני הבית, עד שהשושלת נעלמת מן הכתובים.

בְּנֵי הָרָפָה הָיוּ שְׂרִידִים מְאֻחָרִים שֶׁל קַו הַנְּפִילִים.

הַגּוּף הַגָּדוֹל הָלַךְ וְהִתְמַעֵט

המקורות מציגים רצף של הצטמצמות.

הנפילים שלפני המבול מתוארים כענקים עצומים בעלי תיאבון שאיים על הארץ. בני הענק של חברון הם שושלת מוכרת של גדולי גוף. עוג נשאר מיתר הרפאים. בני הרפה מופיעים כמשפחה אחת בגת. בסוף נשארות דמויות בודדות.

כך נראית אוכלוסייה קדומה המתערבבת בהדרגה עם אוכלוסיות אחרות. התכונות משתנות מדור לדור. הגובה פוחת, המבנה המשפחתי מצטמצם, והשמות נשארים זמן רב יותר מן הגוף.

המשפט ״בימים ההם וגם אחרי כן״ מתאר את הרצף הזה. בימים ההם הופיע דור הנפילים הראשון. אחרי כן נשארו שושלות, ענפים וקווי גוף שנשאו חלק מן התכונות אל תוך העולם החדש.

גְּדוֹלֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הָרָחָב

הזיכרון של גדולי הגוף התפזר הרבה מעבר לארץ הרפאים. עמים שחיו ליד הרים, איים, מערות ומבני אבן כבדים שמרו סיפורים על אנשים גדולים שחיו לפניהם.

המסורות האלה שייכות לאזורים ולזמנים שונים. יחד הן שומרות דפוס חוזר: בני עולם קודם, גוף גדול וכוח רב, ידע של הרים, מתכת, אדמה ואבן, מבנים ונופים שנשארו אחריהם והיעלמות עם כניסת סדר חדש.

כל מסורת שמרה חלק אחר. בארץ נשמרו שמות שושלת ומלכים. בארץ הבסקים נשמרו אנשי הר ואבן. במלטה ובקוריאה נשמרו נשים ענקיות שבנו ועיצבו את הארץ. בקווקז נשמרו גיבורי הר ומתכת. באיים הבריטיים נשמרו ענקים שיצרו מעברים בתוך מים.

אַנְשֵׁי הָהָר וְהָאֶבֶן

אֶרֶץ הַבַּסְקִים — הַגֶּ׳נְטִילַק

במסורת הבסקית נשמרו הג׳נטילק כאנשים גדולים וחזקים שחיו בהרים לפני האוכלוסייה המאוחרת.

הם נקשרים למערות, לדולמנים, לאבנים גדולות, לחקלאות, למרעה ולעבודת מתכת. הם מסוגלים לשאת ולזרוק מסות אבן למרחקים, ומקומות רבים בנוף קיבלו שמות הקשורים אליהם.

הדולמנים נקראו בחלק מן המסורות גני הג׳נטילים או קברי הג׳נטילים. האבן עצמה נעשתה עדות לנוכחותם.

סיפור היעלמותם מתחיל בסימן שמימי. הג׳נטילק רואים אור או כוכב חדש, וזקן הקבוצה מבין שסוף תקופתם הגיע. לאחר מכן הם נעלמים בתוך ההר או מתחת לאבן.

מתחת לשכבות שנוספו לסיפור נשאר מבנה ברור: אנשי הר ואבן, צפייה בשמים, פענוח סימן, סוף תקופה והיעלמות אנשי העולם הישן.

הג׳נטילק מחברים בין תפקידי העירים לבין עולם הרפאים: שמים, הר, אבן וידע נפגשים בתוך אותה מסורת. 

הַקַּוְקָז — גִּבּוֹרֵי הָהָר וְהַמַּתֶּכֶת

עמי הקווקז שמרו את מחזור סיפורי הנארטים. הנארטים הם גיבורים קדומים, אנשי הרים, לוחמים, נפחים ובעלי כוח יוצא דופן.

בחלק מן הסיפורים מופיעים לידם גם ענקים קדומים, דמויות עצומות ואוכלוסיות שחיו בהרים לפניהם. הסיפורים מחברים גוף גדול עם מתכת, אש, סוסים, מעברים הרריים ועבודת אבן.

הקווקז עצמו יושב בין הים השחור, הים הכספי, אררט ואנטוליה. זהו מרחב של שלגים, נהרות, מערות, סלעים ומעברי הרים עתיקים.

במערב הקווקז נשארו ריכוזים גדולים של דולמנים. המסורת המקומית קשרה מבנים אחדים לבני עולם קדום ולגיבורים גדולים. גם שם מופיע אותו חיבור: אנשי הר, כוח גוף, מתכת ואבן.

הַבּוֹנוֹת הַגְּדוֹלוֹת 

מַלְטָה — סַנְסוּנָה הָעֲנָקִית הַבּוֹנָה

באי גוזו שבמלטה עומדים מבני גגנטייה. משמעות השם המקומי היא מקום הענקים.

המסורת מספרת על ענקית בשם סנסונה שבנתה את המתחם מאבנים גדולות. בגרסאות שונות היא נושאת את האבנים ובאותו זמן מחזיקה את ילדה על כתפה.

סנסונה שומרת דמות נשית מיוחדת: אם, בונה ונושאת. הגוף הגדול שלה מחובר ליצירת מקום ולהמשך החיים.

בגוזו נמצאת גם אבן גדולה המכונה אבן סנסונה. שמה ממשיך לקשור בין האישה הגדולה לבין נוף האבן של האי.

הסיפור שומר זיכרון של בונה. המבנים שומרים את בחירת האבן, הובלת המסות, המדידה וחלוקת העבודה. יחד הם מציגים אישה גדולה כחלק מאוכלוסייה בעלת ידע בנייה.

קוֹרֵיאָה — הָעֲנָקִיּוֹת שֶׁעִצְּבוּ אֶת הָאָרֶץ

בקוריאה נשמרו מסורות על נשים ענקיות שיצרו הרים, נשאו עפר ואבן ועיצבו איים.

באי ג׳ג׳ו מסופר על סאולמונדה־האלמאנג, אישה עצומה שבנתה את האי, נשאה עפר בסינרה ויצרה הרים וגבעות. מקומות רבים בנוף מוסברים באמצעות צעדיה, גופה ועבודתה.

במסורות אחרות מופיעה מאגו, אם קדומה וגדולת גוף הקשורה ליצירת הרים, נהרות וארץ.

כמו סנסונה במלטה, גם הענקיות הקוריאניות מחברות גוף גדול עם בנייה והמשך חיים. הן נושאות חומר, מעצבות קרקע ויוצרות מקום לאוכלוסייה שתבוא אחריהן.

זיכרון גדולי הגוף כולל גברים ונשים, לוחמים, מלכים, בונים, רועים ומעצבי ארץ.

הָעֲנָקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּנּוֹף

סַרְדִּינְיָה — שְׂפַת הָעֲנָקִים שֶׁדָּבְקָה בָּאֶבֶן

בסרדיניה קיימים מבנים המכונים עד היום קברי הענקים. אלה מבני גלריה ארוכים בעלי חזית אבן רחבה ואבן מרכזית גבוהה.

לצדם עומדים אלפי נוראגים — מגדלי אבן ומתחמים שנבנו באמצעות קירות יבשים, קמרונות ומסות אבן גדולות.

באי נמצאו גם פסלי מונטה פראמה, דמויות לוחמים גדולות שזכו לכינוי ענקי מונטה פראמה.

שלוש השכבות עומדות זו לצד זו: מבנים הנושאים שם ענקים, מגדלי אבן גדולים ודמויות לוחמים מוגדלות. יחד הן שומרות בסרדיניה שפה של אבות קדומים, גוף, כוח ואבן.

השם ענקים דבק בנוף מפני שהדורות המאוחרים הרגישו שהמבנים שייכים לקנה מידה של עולם קודם.

 

אִירְלַנְד וּסְקוֹטְלַנְד — דֶּרֶךְ אֶבֶן בְּתוֹךְ הַיָּם

בצפון אירלנד נשמר סיפורו של פין מק־קול, ענק שבנה דרך אבן בתוך הים כדי להגיע אל החוף הסקוטי.

המסורת קושרת אותו אל סוללת הענק — שדה של עמודי בזלת הנמשך אל המים. חלקים דומים מופיעים גם מעבר לים בסקוטלנד.

הסיפור הופך את הענק לבונה מעבר. הוא מניח אבן מול ים, מרחק וגבול ומחבר בין שתי ארצות.

באירלנד ובסקוטלנד נקשרו גם אבנים עומדות, מערות, גבעות ומבני אבן עתיקים לשמותיהם של גיבורים וענקים. הזיכרון המקומי ראה את הנוף הגדול וחיבר אותו לאנשים גדולים שידעו לפעול בתוך אבן ומים.

 

הַשֵּׁם מִשְׁתַּנֶּה וְהַדֶּפֶס נִשְׁאַר

רפאים, נפילים, בני ענק, בני הרפה, אימים, זמזומים, ג׳נטילק, נארטים, סנסונה, פין והענקיות של קוריאה שייכים למסורות שונות.

כל מסורת שומרת מקום אחר, זמן אחר ושם אחר.

הדפוס החוזר הוא לב המחקר: אוכלוסייה קדומה או שושלת שקדמה לסדר המאוחר; גוף גדול או כוח גופני חריג; קשר להרים, מים, מתכת, אדמה ואבן; ידע שאפשר עבודה בקנה מידה גדול; הצטמצמות, היעלמות והמשך בתוך שמות המקום.

הארץ שמרה את השמות. האיים שמרו את הבונות. ההרים שמרו את הגיבורים. האבן שמרה את קנה המידה.

בפרק הבא הסיפור יעבור מן הגוף אל החומר: אל הדולמנים, סלעי האם, מבני האבן, החללים, הקול, המים והמערכות שנשארו בשטח לאחר שאנשי העולם הישן נעלמו.

אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן נֶעֶלְמוּ. הַשֵּׁם וְהָאֶבֶן נִשְׁאֲרוּ.

הפרק הבא: מבני העולם הישן

מבנים שרק אנשים גדולים יכלו לבנות 

לכל פרקי ימי בראשית 

מקורות:

הַמִּקְרָא

ספר בראשית, ספר במדבר, ספר דברים, ספר יהושע, ספר שמואל א׳,ספר שמואל ב׳, ספר דברי הימים א, ספר ישעיהו, ספר תהלים, ספר משלי, 

הַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִיִּים וּמְגִלּוֹת קוּמְרָאן

ספר חנוך א׳, ספר הענקים, מגילות ספר הענקים מקומראן, כִּתְבֵי אוּגָרִית, כתבי הרפאים מאוגרית — KTU 1.20–1.22, כתב הרפאים המלכותי — KTU 1.161

מְקוֹרוֹת קְדוּמִים נוֹסָפִים

יוסף בן מתתיהו — קדמוניות היהודים, תרגום השבעים, מגילת שמואל מקומראן — 4QSamuelᵃ

מַסּוֹרוֹת עַמִּים

המיתולוגיה הבסקית — מסורות הג׳נטילק, מסורות מלטה וגוזו — גנטייה וסנסונה

סיפורי הנארטים מן הקווקז, מסורות סרדיניה — קברי הענקים והנוראגים

מסורות אירלנד וסקוטלנד — פין מק־קול, מסורות קוריאה והאי ג׳ג׳ו — סולמונדה הלמנג ומאגו הלמי 

מילות מפתח: בנייה כבדה, בנייה מגליתית, מבנים מגליתיים, אבן גדולה, אבן מקור, סלע האם, הסרת מסה, בניית מסה, חציבה קדומה, שיוף אבן, קידוח אבן, שינוע אבנים, מסילות חצובות, הנדסה קדומה, שפה הנדסית, שיטות בנייה קדומות, תעלות, מדרגות, בריכות, טרסות, טבעות אבן, גלי אבן, פירים, חללים, פתחים, פרוזדורים, עמודי אבן, גשרי אבן, פירמידות, מערכות מים קדומות, אספקת מים, חלחול והחדרת מים, ויסות זרימת מים, הכוונת מים, הטיית מים, הגנה מפני הצפות, הגנה מפני סחף, ייצוב קרקע, בידוד תרמי באבן, העולם הישן 

זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.