יימי בראשית-פרק 4 חלק ב' אנשי העל של העולם הישן-הענקים

עֲנָקֵי הָאָרֶץ וּגְדוֹלֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הַיָּשָׁן

הָרְפָאִים, בְּנֵי הָעֲנָק, בְּנֵי הָרָפָה וְזִכְרוֹן אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַקּוֹדֵם

הפרק הקודם הסתיים במשפט המחבר את כל הסיפור:

״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים.״

בני הענק היו הנפילים. ספר הענקים מתאר את בני העירים כענקים, בראשית קוראת להם נפילים, וספר במדבר מחבר את שני השמות בתוך פסוק אחד.

מכאן הסיפור מתרחב אל האוכלוסייה הקדומה שממנה יצאה קבוצת העירים מלכתחילה — הרפאים — ואל שושלות גדולות גוף שנשארו בארץ גם בדורות המאוחרים.

הנפילים היו דור חדש שנולד מן העירים ומבנות האדם. הרפאים מופיעים כשכבה קדומה יותר: אוכלוסייה רחבה, בעלת ארצות, ערים, מלכים, משפחות ומרחבי פעולה. מתוכה יצאה קבוצת העירים, ומתוכה נפרדה הקבוצה שעלתה אל החרמון ונשבעה ליצור שושלת חדשה.

הגוף הגדול של הנפילים הגיע מתוך עולם שכבר הכיר קווי אדם גדולים. החיבור עם בנות האדם הגדיל את התכונה, שינה אותה והוציא אותה מאיזון. לכן הנפילים מתוארים כענקים עצומים ורעבים, ואילו הרפאים מופיעים כעם מאורגן המחזיק מרחב, מלוכה וערים.

הַנְּפִילִים הָיוּ הָעֲנָקִים שֶׁנּוֹלְדוּ מִן הַחִבּוּר.
הָרְפָאִים הָיוּ אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן שֶׁמִּתּוֹכָם יָצְאוּ הָעִירִים.

אֶרֶץ הָרְפָאִים

הרפאים מופיעים במקרא בתוך מפה ברורה. הם קשורים לעשתרות קרניים, לבשן, לגולן, לגלעד, לעבר הירדן, למואב, לעמון, לחברון ולעמק רפאים.

בראשית י״ד מתאר את מסעו של כדרלעומר ובעלי בריתו:

״וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם, וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם, וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם.״

שלוש קבוצות גדולות מופיעות זו לצד זו בתוך אותו מסע ובאותו מרחב רחב של עבר הירדן: רפאים, זוזים ואימים.

ספר דברים מוסיף פרטים על הקשר ביניהן. האימים שחיו במואב מתוארים כעם גדול, רב ורם כענקים. הם נחשבו לרפאים, והמואבים קראו להם אימים. בארץ עמון חיו הזמזומים. גם הם נחשבו לרפאים וגם הם מתוארים כעם גדול, רב ורם כענקים.

המקרא שומר שתי שכבות של שם בעת ובעונה אחת: רפאים כשם רחב, ואימים, זמזומים או זוזים כשמות מקומיים של קבוצות ואזורים. כך פעלה שפת השמות בעולם הקדום. שם עבר מאב קדמון אל צאצאיו, שמר את האזור שבו חיה הקבוצה ולעיתים גם את הרושם שהשאירה אצל שכניה.

הרפאים היו שכבת־הגג. כל חבל ארץ שמר ענף בשם משלו.

הָרְפָאִים כְּאֻכְלוּסִיַּת הָעוֹלָם הַיָּשָׁן

הרפאים מופיעים כעם היושב בארץ לפנים. הביטוי הזה חוזר בספר דברים כאשר הוא מתאר את האוכלוסיות שקדמו לעמים המאוחרים:

״רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים.״

הם שייכים לשכבה שקדמה למואבים, לעמונים ולסדר המדיני המאוחר. העמים החדשים הגיעו אל ארצות שכבר נשאו שמות, יישובים וזיכרונות של אוכלוסייה קודמת.

המקרא מתאר את הרפאים כאנשים גדולים, אך גופם הוא רק חלק מן התמונה. הם מחזיקים ממלכות, ערים, צבא, מרכבות, שטחים חקלאיים ודרכי מעבר.

הם שייכים לאזור עשיר במים ובאבן: החרמון אוגר שלג; נחלים ומעיינות יורדים אל הגולן והבשן; אדמת הבזלת כבדה ופורייה; הגלעד מלא מדרונות, מעברים ומקורות מים; החורן והבשן יושבים על רמות רחבות שבהן צריך לנהל זרימה, קרקע ומרעה.

זו אוכלוסייה שחייתה בתוך מערכות שטח מורכבות והחזיקה בהן לאורך זמן. התובנה שעלתה מתוך החיבור לסיפור העירים מציבה את הרפאים כאוכלוסיית־האם של העולם הישן באזור. בתוכה פעלו קבוצות מקצועיות: צופים, מודדים, אנשי מים, אנשי אדמה, אנשי צמחים ואנשי אבן.

העירים היו זרוע הצפייה והחיזוי. הרפאים נשאו את עבודת השטח, הגוף, המים, הקרקע והאבן.

רָפָא וְרִפּוּי הָאָרֶץ

השם רפאים מחזיק בתוכו את השורש רפא. אותה משפחת מילים מופיעה בשם רפא־אל, בעל התפקיד שנשלח בספר חנוך לרפא את הארץ לאחר ההשחתה.

ריפוי הארץ היה תחום עבודה רחב. ארץ שעברה אסונות מים, סחף, שינויי זרימה, קריסת מדרונות והצפות זקוקה לפעולות שיקום: פתיחת מעברים, האטת מים, חיזוק קרקע, מציאת סלע יציב, ניקוי מקורות, השבת צמחייה ויצירת אזורי חיים חדשים.

הגוף הגדול התאים לעבודת שטח כבדה. הידע הפך את הכוח לעבודה מדויקת. כך מתחבר רפא־אל אל הרפאים: ראש מערכת הריפוי מצד אחד, ואוכלוסיית עבודה שנשאה את הריפוי בארץ מצד אחר.

רפא יכול היה להיות אב קדמון ששמו הפך לשם השושלת. בעולם שבו שם נשא מקצוע, אב השושלת נשא גם את תחום האחריות. בניו המשיכו את שמו ואת עבודתו.

הָרְפָאִים הָיוּ שׁוֹשֶׁלֶת שֶׁל גּוּף גָּדוֹל, יֶדַע שֶׁטַח וַעֲבוֹדַת שִׁקּוּם.

הָרְפָאִים שֶׁל אוּגָרִית

לוחות אוגרית שומרים שכבה קדומה נוספת של הרפאים. בטקסטים המכונים כיום כתבי הרפאים הם מופיעים כקבוצה בעלת מעמד גבוה, הקשורה למלוכה, לשושלת, למרכבות, לסוסים ולמסע.

הרפאים מכינים את המרכבות, רותמים את הסוסים ויוצאים לדרך. הם מגיעים אל מקום ההתכנסות ונשארים בו במשך כמה ימים. הזיכרון האוגריתי מציג אותם כאבות קדומים בעלי מעמד, לוחמים ומלכים הנקראים להגיע אל בית המלוכה.

אוגרית שמרה את הזיכרון הכתוב שלהם. האזור שממנו הם מגיעים מתחבר אל עשתרות, הבשן והמרחב שמדרום ללבנון.

השכבה הזאת חשובה מפני שהיא שומרת את הרפאים בתוך עולם חי של תנועה, מרכבות ומלוכה. בשכבות מאוחרות יותר עבר שמם אל זיכרון האבות שמתו ואל יושבי המעמקים. המעבר הזה התרחש לאחר שהאוכלוסייה עצמה נעלמה והשם נשאר.

תחילה היו הרפאים אנשי שושלת ומלוכה. בהמשך נעשה שמם שם לאנשי העבר הרחוק.

עוֹג, בְּנֵי הָעֲנָק וּבְנֵי הָרָפָה

עוֹג — הַשָּׂרִיד שֶׁנִּשְׁאַר מִן הָרְפָאִים

עוג מלך הבשן הוא הדמות השלמה ביותר שנשארה משושלת הרפאים.

״כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים.״

המילה נשאר מציבה אותו בסופה של תקופה. עוג הוא שריד של אוכלוסייה רחבה שכבר הצטמצמה. הוא נושא את זיכרון הרפאים אל תוך העולם החדש.

עוג עומד בראש ממלכה מסודרת. יש לו ערים, צבא, ארץ ותחום שליטה. עשתרות ואדרעי הן ערי מלכותו, וחבל ארגוב נכלל בארצו. המקרא מונה עשרות ערים מבוצרות בתוך המרחב שבשליטתו.

זהו מלך של מערכת אזורית, אדם בעל סמכות ויכולת ארגון. גופו הגדול פועל בתוך מלוכה קיימת.

ספר דברים שומר את מידות ערשו:

״תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ, בְּאַמַּת אִישׁ.״

הערש נשמרה ברבת בני עמון והוצגה כחפץ שאפשר לראות ולמדוד. תשע אמות הן בערך ארבעה מטרים, בהתאם לאורך האמה שבו משתמשים. רוחבה הגיע לכמעט שני מטרים.

החפץ גדול מן הגוף ששכב בו, אך עצם שמירת מידותיו מלמדת שגודלו של עוג היה חלק מרכזי בזיכרון. האנשים שמרו חפץ ממשי וקשרו אותו אל השריד האחרון של הרפאים.

עוג הוא רפאי גדול גוף, מלך ואיש מערכת. הוא משמר את השכבה המאוזנת והמאורגנת של אנשי העולם הישן.

הָאֵימִים, הַזַּמְזֻמִּים וְהַזּוּזִים

האימים ישבו בארץ מואב לפני המואבים. המקרא מתאר אותם כעם גדול, רב ורם כענקים.

השם אימים משמר את האימה שעוררה נוכחותם, ובאותה מידה הוא יכול לשמר שם של אב קדמון שעבר אל השושלת. בעולם הקדום שם משפחה ותחושת הזרים כלפיה יכלו להתמזג לשם אחד.

הזמזומים ישבו בארץ עמון. גם הם נחשבו רפאים וגם הם מתוארים כגדולים ורבים. השם זמזומים משמר צליל: זמזום, המיה, קול עמוק או נוכחות שנשמעה למרחוק. יוסף בן מתתיהו מתאר בהמשך את בני הענק כמפחידים לשמיעה. כך מופיע הקול כחלק מן הזיכרון של הגוף הגדול.

הזוזים נזכרים בבראשית י״ד בְּהָם. הם עומדים בתוך אותה מפת עמים קדומים של עבר הירדן. שמם יכול לשמר ענף מקומי נוסף או בית־אב שנעלם.

שלושת השמות מעידים שהרפאים התפצלו לקבוצות אזוריות. כל עם מאוחר ירש את הארץ יחד עם השם המקומי של תושביה הקדומים.

בְּנֵי הָעֲנָק — הַנְּפִילִים שֶׁל חֶבְרוֹן

חברון שמרה את שושלת בני הענק. שם ישבו אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק.

השם ענק מופיע כשמו של אב השושלת. קריית ארבע, היא חברון, נקראת על שם ארבע, המתואר כאבי הענק וכאדם הגדול בענקים.

ארבע עומד בראש בית־האב. ענק הוא ממשיך השושלת. אחימן, ששי ותלמי הם בני הדורות שנשאו את השם בארץ חברון.

כאשר המרגלים מגיעים לאזור הם מזהים אותם במילים ברורות:

״וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים.״

הפסוק קובע את זהות השושלת: בני הענק הם הנפילים.

אלה צאצאי הדור שנולד מן העירים ומבנות האדם, או שושלת ששמרה את הקו שלהם לאורך הדורות. הגודל נחלש והאוכלוסייה הצטמצמה, אך שם הנפילים נשאר מחובר אליה.

יהושע מתאר את בני הענק בהר, בחברון, בדביר, בענב ובהרי יהודה. בהמשך נשארים ענקים בעזה, בגת ובאשדוד. הסיפור נע מן ההר אל מישור החוף. חברון שומרת את בית־האב הקדום, וגת שומרת את השלב המאוחר של השושלת.

יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ וְעַצְמוֹת בְּנֵי הָעֲנָק

יוסף בן מתתיהו כתב מאות שנים לאחר תקופת המקרא, אך בימיו עדיין התקיים זיכרון מקומי חי סביב בני הענק של חברון.

הוא מתאר גזע של ענקים בעלי גוף גדול ומראה חריג, ומספר שעצמותיהם עדיין הוצגו לבני דורו. הוא מוסיף שנוכחותם הייתה מפחידה למראה ולשמיעה.

העדות שלו מלמדת שהסיפור היה מחובר למקום ולשרידים. אנשי האזור הצביעו על עצמות, קישרו אותן לבני הענק ושמרו מסורת מקומית במשך דורות רבים.

העצמות שהוצגו עברו מאז מן העולם, ולכן זהותן נשארת פתוחה למחקר. עצם קיומה של התצוגה מלמד שהזיכרון היה מוחשי. חברון נשאה פסוקים, שמות מקום, בתי־אב ושרידים שיוחסו לאותה שושלת.

חברון — ארבע — ענק — אחימן, ששי ותלמי — עצמות בני הענק.

בְּנֵי הָרָפָה — הָעָנָף הַנְּפִילִי שֶׁנִּשְׁאַר בְּגַת

בני הרפה מופיעים בשמואל ובדברי הימים כמשפחה של לוחמים גדולי גוף שחיה בגת.

השם רפה עומד בפני עצמו. רפה ורפא נשמרים כשני שמות נפרדים: הרפאים קשורים לשושלת רפא הקדומה, וילידי הרפה קשורים לבית הרפה שבגת.

בקריאה שלנו בני הרפה הם ענף נפילי מאוחר. הם ממשיכים את בני הענק שנשארו בגת לאחר כיבוש אזורי ההר.

גוליית הוא הדמות הידועה ביותר בבית הזה. הכתובים מוסרים את מידות גופו, את משקל שריונו ואת גודל כלי נשקו. כל התיאור בנוי כדי להמחיש את קנה המידה שלו.

לצדו מופיעים ישבי בנוב, סף או ספי, לחמי ואיש נוסף בעל שש אצבעות בכל יד ושש אצבעות בכל רגל — עשרים וארבע אצבעות בסך הכול.

הפרט הזה חשוב. הוא שומר פגם גופני שעבר בתוך המשפחה. ריבוי אצבעות הוא תכונה מוכרת שיכולה לעבור בתורשה, והופעתה בתוך בית של גדולי גוף מחזקת את התמונה של שושלת שנשאה שילוב חריג של תכונות.

הנפילים הראשונים נולדו מחיבור שיצא מאיזון. בני הרפה משמרים את הפגם בדורות המאוחרים: גוף גדול, כוח חריג ותכונה משפחתית גלויה.

הסיפור מציג אותם כדמויות האחרונות. בכל עימות נופל אחד מבני הבית, עד שהשושלת נעלמת מן הכתובים.

בְּנֵי הָרָפָה הָיוּ שְׂרִידִים מְאֻחָרִים שֶׁל קַו הַנְּפִילִים.

הַגּוּף הַגָּדוֹל הָלַךְ וְהִתְמַעֵט

המקורות מציגים רצף של הצטמצמות.

הנפילים שלפני המבול מתוארים כענקים עצומים בעלי תיאבון שאיים על הארץ. בני הענק של חברון הם שושלת מוכרת של גדולי גוף. עוג נשאר מיתר הרפאים. בני הרפה מופיעים כמשפחה אחת בגת. בסוף נשארות דמויות בודדות.

כך נראית אוכלוסייה קדומה המתערבבת בהדרגה עם אוכלוסיות אחרות. התכונות משתנות מדור לדור. הגובה פוחת, המבנה המשפחתי מצטמצם, והשמות נשארים זמן רב יותר מן הגוף.

המשפט ״בימים ההם וגם אחרי כן״ מתאר את הרצף הזה. בימים ההם הופיע דור הנפילים הראשון. אחרי כן נשארו שושלות, ענפים וקווי גוף שנשאו חלק מן התכונות אל תוך העולם החדש.

גְּדוֹלֵי הַגּוּף שֶׁל הָעוֹלָם הָרָחָב

הזיכרון של גדולי הגוף התפזר הרבה מעבר לארץ הרפאים. עמים שחיו ליד הרים, איים, מערות ומבני אבן כבדים שמרו סיפורים על אנשים גדולים שחיו לפניהם.

המסורות האלה שייכות לאזורים ולזמנים שונים. יחד הן שומרות דפוס חוזר: בני עולם קודם, גוף גדול וכוח רב, ידע של הרים, מתכת, אדמה ואבן, מבנים ונופים שנשארו אחריהם והיעלמות עם כניסת סדר חדש.

כל מסורת שמרה חלק אחר. בארץ נשמרו שמות שושלת ומלכים. בארץ הבסקים נשמרו אנשי הר ואבן. במלטה ובקוריאה נשמרו נשים ענקיות שבנו ועיצבו את הארץ. בקווקז נשמרו גיבורי הר ומתכת. באיים הבריטיים נשמרו ענקים שיצרו מעברים בתוך מים.

אַנְשֵׁי הָהָר וְהָאֶבֶן

אֶרֶץ הַבַּסְקִים — הַגֶּ׳נְטִילַק

במסורת הבסקית נשמרו הג׳נטילק כאנשים גדולים וחזקים שחיו בהרים לפני האוכלוסייה המאוחרת.

הם נקשרים למערות, לדולמנים, לאבנים גדולות, לחקלאות, למרעה ולעבודת מתכת. הם מסוגלים לשאת ולזרוק מסות אבן למרחקים, ומקומות רבים בנוף קיבלו שמות הקשורים אליהם.

הדולמנים נקראו בחלק מן המסורות גני הג׳נטילים או קברי הג׳נטילים. האבן עצמה נעשתה עדות לנוכחותם.

סיפור היעלמותם מתחיל בסימן שמימי. הג׳נטילק רואים אור או כוכב חדש, וזקן הקבוצה מבין שסוף תקופתם הגיע. לאחר מכן הם נעלמים בתוך ההר או מתחת לאבן.

מתחת לשכבות שנוספו לסיפור נשאר מבנה ברור: אנשי הר ואבן, צפייה בשמים, פענוח סימן, סוף תקופה והיעלמות אנשי העולם הישן.

הג׳נטילק מחברים בין תפקידי העירים לבין עולם הרפאים: שמים, הר, אבן וידע נפגשים בתוך אותה מסורת.

הַקַּוְקָז — גִּבּוֹרֵי הָהָר וְהַמַּתֶּכֶת

עמי הקווקז שמרו את מחזור סיפורי הנארטים. הנארטים הם גיבורים קדומים, אנשי הרים, לוחמים, נפחים ובעלי כוח יוצא דופן.

בחלק מן הסיפורים מופיעים לידם גם ענקים קדומים, דמויות עצומות ואוכלוסיות שחיו בהרים לפניהם. הסיפורים מחברים גוף גדול עם מתכת, אש, סוסים, מעברים הרריים ועבודת אבן.

הקווקז עצמו יושב בין הים השחור, הים הכספי, אררט ואנטוליה. זהו מרחב של שלגים, נהרות, מערות, סלעים ומעברי הרים עתיקים.

במערב הקווקז נשארו ריכוזים גדולים של דולמנים. המסורת המקומית קשרה מבנים אחדים לבני עולם קדום ולגיבורים גדולים. גם שם מופיע אותו חיבור: אנשי הר, כוח גוף, מתכת ואבן.

הַבּוֹנוֹת הַגְּדוֹלוֹת

מַלְטָה — סַנְסוּנָה הָעֲנָקִית הַבּוֹנָה

באי גוזו שבמלטה עומדים מבני גגנטייה. משמעות השם המקומי היא מקום הענקים.

המסורת מספרת על ענקית בשם סנסונה שבנתה את המתחם מאבנים גדולות. בגרסאות שונות היא נושאת את האבנים ובאותו זמן מחזיקה את ילדה על כתפה.

סנסונה שומרת דמות נשית מיוחדת: אם, בונה ונושאת. הגוף הגדול שלה מחובר ליצירת מקום ולהמשך החיים.

בגוזו נמצאת גם אבן גדולה המכונה אבן סנסונה. שמה ממשיך לקשור בין האישה הגדולה לבין נוף האבן של האי.

הסיפור שומר זיכרון של בונה. המבנים שומרים את בחירת האבן, הובלת המסות, המדידה וחלוקת העבודה. יחד הם מציגים אישה גדולה כחלק מאוכלוסייה בעלת ידע בנייה.

קוֹרֵיאָה — הָעֲנָקִיּוֹת שֶׁעִצְּבוּ אֶת הָאָרֶץ

בקוריאה נשמרו מסורות על נשים ענקיות שיצרו הרים, נשאו עפר ואבן ועיצבו איים.

באי ג׳ג׳ו מסופר על סאולמונדה־האלמאנג, אישה עצומה שבנתה את האי, נשאה עפר בסינרה ויצרה הרים וגבעות. מקומות רבים בנוף מוסברים באמצעות צעדיה, גופה ועבודתה.

במסורות אחרות מופיעה מאגו, אם קדומה וגדולת גוף הקשורה ליצירת הרים, נהרות וארץ.

כמו סנסונה במלטה, גם הענקיות הקוריאניות מחברות גוף גדול עם בנייה והמשך חיים. הן נושאות חומר, מעצבות קרקע ויוצרות מקום לאוכלוסייה שתבוא אחריהן.

זיכרון גדולי הגוף כולל גברים ונשים, לוחמים, מלכים, בונים, רועים ומעצבי ארץ.

הָעֲנָקִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּנּוֹף

סַרְדִּינְיָה — שְׂפַת הָעֲנָקִים שֶׁדָּבְקָה בָּאֶבֶן

בסרדיניה קיימים מבנים המכונים עד היום קברי הענקים. אלה מבני גלריה ארוכים בעלי חזית אבן רחבה ואבן מרכזית גבוהה.

לצדם עומדים אלפי נוראגים — מגדלי אבן ומתחמים שנבנו באמצעות קירות יבשים, קמרונות ומסות אבן גדולות.

באי נמצאו גם פסלי מונטה פראמה, דמויות לוחמים גדולות שזכו לכינוי ענקי מונטה פראמה.

שלוש השכבות עומדות זו לצד זו: מבנים הנושאים שם ענקים, מגדלי אבן גדולים ודמויות לוחמים מוגדלות. יחד הן שומרות בסרדיניה שפה של אבות קדומים, גוף, כוח ואבן.

השם ענקים דבק בנוף מפני שהדורות המאוחרים הרגישו שהמבנים שייכים לקנה מידה של עולם קודם.

אִירְלַנְד וּסְקוֹטְלַנְד — דֶּרֶךְ אֶבֶן בְּתוֹךְ הַיָּם

בצפון אירלנד נשמר סיפורו של פין מק־קול, ענק שבנה דרך אבן בתוך הים כדי להגיע אל החוף הסקוטי.

המסורת קושרת אותו אל סוללת הענק — שדה של עמודי בזלת הנמשך אל המים. חלקים דומים מופיעים גם מעבר לים בסקוטלנד.

הסיפור הופך את הענק לבונה מעבר. הוא מניח אבן מול ים, מרחק וגבול ומחבר בין שתי ארצות.

באירלנד ובסקוטלנד נקשרו גם אבנים עומדות, מערות, גבעות ומבני אבן עתיקים לשמותיהם של גיבורים וענקים. הזיכרון המקומי ראה את הנוף הגדול וחיבר אותו לאנשים גדולים שידעו לפעול בתוך אבן ומים.

הַשֵּׁם מִשְׁתַּנֶּה וְהַדֶּפֶס נִשְׁאַר

רפאים, נפילים, בני ענק, בני הרפה, אימים, זמזומים, ג׳נטילק, נארטים, סנסונה, פין והענקיות של קוריאה שייכים למסורות שונות.

כל מסורת שומרת מקום אחר, זמן אחר ושם אחר.

הדפוס החוזר הוא לב המחקר: אוכלוסייה קדומה או שושלת שקדמה לסדר המאוחר; גוף גדול או כוח גופני חריג; קשר להרים, מים, מתכת, אדמה ואבן; ידע שאפשר עבודה בקנה מידה גדול; הצטמצמות, היעלמות והמשך בתוך שמות המקום.

הארץ שמרה את השמות. האיים שמרו את הבונות. ההרים שמרו את הגיבורים. האבן שמרה את קנה המידה.

בפרק הבא הסיפור יעבור מן הגוף אל החומר: אל הדולמנים, סלעי האם, מבני האבן, החללים, הקול, המים והמערכות שנשארו בשטח לאחר שאנשי העולם הישן נעלמו.

אַנְשֵׁי הָעוֹלָם הַיָּשָׁן נֶעֶלְמוּ. הַשֵּׁם וְהָאֶבֶן נִשְׁאֲרוּ.

מְקוֹרוֹת לַפֶּרֶק : להדבקה בסוף כל חלק, עם הפרדה בין הכתבים העתיקים, מהדורות המחקר ומקורות מסורות העמים.

מְקוֹרוֹת לְחֵלֶק א׳ — הַשּׁוֹשָׁלוֹת, הָעִירִים וְהַנְּפִילִים־הָעֲנָקִים

הַמִּקְרָא

בראשית ד׳ 25–26 — לידת אנוש והמשפט: „אז הוחל לקרוא בשם יהוה”.

בראשית ה׳ — ספר תולדות אדם; השושלת מאדם עד נח; ירד, חנוך, מתושלח ולמך; „ויתהלך חנוך את האלוהים”.

בראשית ו׳ 1–8 — בני האלוהים, בנות האדם, הולדת הילדים, הנפילים, הגיבורים ואנשי השם.

בראשית ו׳ 9–כ״ב — נח, הוראות התיבה, המידות, החלוקה והאיטום.

בראשית ז׳–ח׳ — המבול, שמירת החיים והיציאה אל הארץ.

בראשית ט׳ 1–17 — חוק הבשר והדם והברית עם נח.

דניאל ד׳ — „עיר וקדיש מן שמיא נחית” ו„בגזרת עירין פתגמא”; הופעת המונח הארמי עירין כצופים או שומרים בעלי סמכות.

---

סֵפֶר חֲנוֹךְ א׳

חנוך א׳, פרקים ו׳–ז׳ — מאתיים העירים, שמחזי, החלוקה לראשי עשרות, השבועה על החרמון, לקיחת הנשים והולדת הענקים.

פרקים ח׳–ט׳ — תחומי הידע שמסרו העירים; מתכות, כלי מלחמה, צמחים, כוכבים, עננים, שמש וירח; תלונת הארץ והפנייה אל מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל.

פרקים י׳–י״א — הדין שניתן לעזאל, שמחזי, העירים ובניהם; הפניית הענקים זה נגד זה וריפוי הארץ.

פרקים י״ב–ט״ז — פניית העירים אל חנוך, כתיבת בקשתם, מי דן, אזור הלבנון והחרמון, ודחיית בקשת המחילה.

פרקים י״ז–ל״ו — מסעות חנוך במרחבי הארץ והשמים.

פרקים ע״ב–פ״ב — ספר המאורות — מהלכי השמש והירח, שערי השמים, העונות, הרוחות, הזמנים והלוחות.

לקריאת נוסח אנגלי מלא: מהדורת ר״ה צ׳רלס, The Book of Enoch, בתוך The Apocrypha and Pseudepigrapha of the Old Testament. (Christian Classics Ethereal Library)

---

סֵפֶר הַיּוֹבְלִים

יובלים ד׳ 15–26 — ירידת העירים בימי ירד כדי ללמד את בני האדם משפט וישרה; חנוך כסופר, לומד וכותב של סימני השמים.

יובלים ה׳ 1–11 — לקיחת הנשים, הולדת הענקים, התפשטות האלימות והטריפה בין בני האדם ובעלי החיים.

יובלים ו׳ — הברית עם נח, חוק הדם וסדר האכילה בעולם שאחרי המבול.

יובלים ז׳ — דברי נח לבניו על הדם, האלימות וסיפור העירים והענקים.

יובלים י׳ 1–14 — הרוחות שנשארו לאחר מות הענקים, פגיעתן בבני האדם, תפילת נח והעברת ידע הרפואות והצמחים.

יובלים ד׳ 15 אומר במפורש שהעירים ירדו כדי להדריך את בני האדם ולעשות משפט וישרה בארץ; יובלים ה׳ מתאר את בניהם כענקים. (Sefaria)

---

סֵפֶר הָעֲנָקִים מִקּוּמְרָאן

4Q203 — ספר הענקים.

4Q530 — ספר הענקים.

4Q531 — ספר הענקים.

4Q532, 4Q533, 4Q556, 6Q8, וכן שרידים נוספים ממערות קומראן.

המגילות כתובות ארמית ושומרות את סיפור בני העירים מנקודת מבטם של הענקים: אוהיה, חהיה ומהוי, החלומות, הלוח שנמחק, העצים הנעקרים והפנייה אל חנוך לקבלת פירוש. כתבי היד 4Q203, 4Q530 ו־4Q531 מוצגים בספרייה הדיגיטלית הרשמית של מגילות מדבר יהודה של רשות העתיקות. (The Dead Sea Scrolls)

---

מַהֲדוּרוֹת וּמֶחְקָרִים מֶרְכָּזִיִּים

J. T. Milik, The Books of Enoch: Aramaic Fragments of Qumrân Cave 4. Oxford: Clarendon Press, 1976.
מהדורת יסוד של כתבי חנוך הארמיים מקומראן.

George W. E. Nickelsburg, 1 Enoch 1: A Commentary on the Book of 1 Enoch, Chapters 1–36; 81–108. Hermeneia. Minneapolis: Fortress Press, 2001.
פירוש מקיף לספר העירים, חנוך, העירים והענקים. (JSTOR)

George W. E. Nickelsburg and James C. VanderKam, 1 Enoch 2: A Commentary on the Book of 1 Enoch, Chapters 37–82. Minneapolis: Fortress Press, 2012.
מקור מרכזי לספר המאורות ולמערכת השמים של חנוך.

Loren T. Stuckenbruck, The Book of Giants from Qumran: Texts, Translation, and Commentary. Tübingen: Mohr Siebeck, 1997.
המהדורה המחקרית המרכזית של ספר הענקים הארמי ושרידי החלומות. (JSTOR)

James C. VanderKam, Jubilees: A Commentary in Two Volumes. Hermeneia. Minneapolis: Fortress Press, 2018.
פירוש מקיף לספר היובלים, ירידת העירים, חנוך, הענקים ונח. (JSTOR)

Michael Langlois, “Shemihazah et compagnie(s): Onomastique des anges déchus dans les manuscrits araméens du Livre d’Hénoch,” בתוך Aramaica Qumranica, בעריכת Katell Berthelot ו־Daniel Stökl Ben Ezra. Leiden–Boston: Brill, 2010, עמ׳ 145–180.
מחקר שמות העירים וצורותיהם בכתבי חנוך הארמיים. (michaellanglois.org)

Amar Annus, “On the Origin of Watchers: A Comparative Study of the Antediluvian Wisdom in Mesopotamian and Jewish Traditions,” Journal for the Study of the Pseudepigrapha 19.4, 2010, עמ׳ 277–320.
מחקר השוואתי בין העירים לבין מסורות החכמים הקדומים והאפקלו במסופוטמיה. (Sage Journals)

---

הֶעָרַת הַמֶּחְקָר

הכתבים העתיקים מספקים את השושלת, ירידת העירים, השבועה על החרמון, תחומי הידע, החיבור עם בנות האדם, הולדת הענקים, הרעב, הדין, חנוך, נח וספר הענקים. התזה שלנו מחברת את הפרטים אל תמונה אחת: העירים כקבוצה מקצועית שפעלה מתוך הרפאים, השבועה כרגע הפרישה, והנפילים כענקים שנולדו מן העירים ומבנות האדם.

מְקוֹרוֹת לְחֵלֶק ב׳ 

הַמִּקְרָא — הָרְפָאִים, הָאֵימִים וְהַזַּמְזֻמִּים

בראשית י״ד 5 — הרפאים בעשתרות קרניים, הזוזים בְּהָם והאימים בשווה קרייתיים.

בראשית ט״ו 20 — הרפאים ברשימת עמי הארץ.

דברים ב׳ 10–11 — האימים: „עם גדול ורב ורם כענקים”; הם נחשבו רפאים והמואבים קראו להם אימים.

דברים ב׳ 20–21 — הזמזומים בארץ עמון: עם גדול, רב ורם כענקים, שנחשב רפאים.

דברים ג׳ 1–13 — עוג מלך הבשן, ממלכתו, עשתרות, אדרעי, חבל ארגוב וערי הבשן.

דברים ג׳ 11 — „רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים”; ערשו בת תשע אמות על ארבע אמות.

---

בְּנֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן

במדבר י״ג 22 — אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק, בחברון.

במדבר י״ג 28 ו־33 — בני הענק, הנפילים והפסוק: „ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים”.

יהושע י״א 21–22 — הכרתת הענקים מן ההר; שאריתם בעזה, בגת ובאשדוד.

יהושע י״ד 12–15 — חברון, הענקים וארבע: „האדם הגדול בענקים”.

יהושע ט״ו 13–14 — קריית ארבע, אבי הענק, וגירוש אחימן, ששי ותלמי.

---

גּוֹלְיָת וּבְנֵי הָרָפָה

שמואל א׳ י״ז 4–7 — מידות גוליית, שריונו, חניתו וכלי מלחמתו.

שמואל ב׳ כ״א 15–22 — ישבי בנוב, סף, גוליית הגתי והאיש בעל שש האצבעות בכל יד ובכל רגל; כולם מיוחסים לילידי הרפה בגת.

דברי הימים א׳ כ׳ 4–8 — הנוסח המקביל על ספי, לחמי, האיש בעל עשרים וארבע האצבעות וילידי הרפה.

במידת גוליית קיימת מסורת נוסח שונה: נוסח המסורה מוסר „שש אמות וזרת”, ואילו תרגום השבעים וכתב־היד 4QSamuelᵃ מקומראן משמרים „ארבע אמות וזרת”. מקור הפרק עצמו נשאר שמואל א׳ י״ז, לצד עדי הנוסח הקדומים.

---

הָרְפָאִים כְּאַנְשֵׁי הָעוֹלָם שֶׁעָבַר

לשכבה המאוחרת שבה השם רפאים עבר אל אנשי העבר ואל המתים:

ישעיהו י״ד 9; כ״ו 14 ו־19.

תהלים פ״ח 11.

משלי ב׳ 18; ט׳ 18; כ״א 16.

הפסוקים האלה שומרים את השלב שבו שם האוכלוסייה הקדומה נעשה כינוי ליושבי עולם העבר.

---

כִּתְבֵי הָרְפָאִים מֵאוּגָרִית

KTU 1.20–1.22 — כתבי הרפאים / Rāpiʾūma Texts.
הרפאים נקראים להתכנסות; הם קשורים למרכבות, סוסים, מסע, שושלת ומעמד גבוה.

KTU 1.161 — טקסט הקשור לרפאים, למלוכה ולאבות השושלת.

מהדורות ומחקרים מרכזיים:

Wayne T. Pitard, “A New Edition of the ‘Rāpiʾūma’ Texts: KTU 1.20–22,” Bulletin of the American Schools of Oriental Research 285, 1992, עמ׳ 33–77.

Dennis Pardee, “Nouvelle étude épigraphique et littéraire des textes fragmentaires en langue ougaritique dits ‘Les Rephaïm’,” Orientalia 80, 2011, עמ׳ 1–65.

Michael D. Coogan and Mark S. Smith, Stories from Ancient Canaan, מהדורה שנייה. Louisville: Westminster John Knox Press, 2012, עמ׳ 57–63.

Jonathan Yogev, The Rephaim: Sons of the Gods. Leiden: Brill, 2021.
המחקרים מרכזים את הטקסטים האוגריתיים ואת הקשרים בין הרפאים, המלוכה, הגיבורים והבשן. (ויקיפדיה)

---

יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ

יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים ה׳ 125.

יוסף מספר שבחברון נשאר „גזע הענקים”, מתאר גוף ומראה חריגים, ומוסיף שעצמותיהם עדיין הוצגו בימיו. (lexundria.com)

מחקר משלים:

“Jewish Encounters with Fossil Giants in Roman Antiquity,” בתוך קובץ מחקרים בהוצאת Brill, 2022. המחקר בוחן את עדויות יוסף ואת הדרך שבה עצמות גדולות זוהו בעת העתיקה עם גיבורי וענקי העבר. (Brill)

---

מְקוֹרוֹת לְמַסּוֹרוֹת גְּדוֹלֵי הַגּוּף בָּעוֹלָם

אֶרֶץ הַבַּסְקִים — הַגֶּ׳נְטִילַק

José Miguel de Barandiarán, כתבי האתנוגרפיה והמיתולוגיה הבסקית, ובכללם Diccionario Ilustrado de Mitología Vasca.
ברנדיארן אסף מסורות בעל־פה על הג׳נטילק, הדולמנים, ההרים, האבנים וסיפור סיום תקופתם.

J. Narbarte ואחרים, “Exploring the Mythical Attribution of Natural and Anthropogenic Landforms Through the Study of Place-Names: Some Examples from Basque Toponymy in Navarre,” Geoheritage, 2026.
המחקר מתעד שמות דולמנים ואתרים הקשורים לג׳נטילק ולמאירואק, ואת הסיפור שבו הם מבינים שסוף תקופתם הגיע ונקברים תחת האבנים. (Springer Nature Link)

---

מַלְטָה וְגוֹזוֹ — סַנְסוּנָה וּמִקְדְּשֵׁי גַּנְטִיָּה

Heritage Malta — Ġgantija Archaeological Park.
תיעוד האתר והמקדשים המגליתיים בגוזו. שם גנטייה נגזר מן המילה המלטזית ġgant — ענק. (Heritage Malta)

Heritage Malta — Sansuna’s Rock.
המסורת על סנסונה, הענקית שנשאה אבנים מגליתיות ברחבי גוזו. (Heritage Malta)

Heritage Malta — “A Giant Anniversary for UNESCO Listed Temples.”
המסורת המקומית שלפיה גנטייה נבנתה בידי ענקית שניזונה מפול ודבש. (Heritage Malta)

UNESCO — Megalithic Temples of Malta.
מקור לתיעוד האתר, למיקומו ולמעמדו הארכאולוגי. (מרכז המורשת העולמית של אונסק"ו)

---

הַקַּוְקָז — סִפּוּרֵי הַנָּארְטִים

John Colarusso, Nart Sagas from the Caucasus: Myths and Legends from the Circassians, Abazas, Abkhaz, and Ubykhs. Princeton: Princeton University Press, 2002.
אוסף מרכזי של סיפורי הנארטים: גיבורי ההרים, הנפחים, אנשי המתכת, הסוסים והכוח החריג. (archive.org)

---

סַרְדִּינְיָה — קִבְרֵי הָעֲנָקִים, הַנּוּרָאגִים וּמוֹנְטֶה פְּרָאמָה

SardegnaTurismo — “Sardinia, the Land of Giants.”
תיעוד פסלי מונטה פראמה, הלוחמים, דגמי הנוראגים והמסורת המקומית של „ארץ הענקים”. (sardegnaturismo.it)

SardegnaTurismo — Tombs of Giants.
תיעוד קברי הענקים כמבנים קולקטיביים מן התקופה הנוראגית. (sardegnaturismo.it)

SardegnaTurismo — Nuraghe Tanca Manna.
מקור לריבוי הנוראגים, הדולמנים, בארות הקודש וקברי הענקים ברחבי האי. (sardegnaturismo.it)

---

אִירְלַנְד וּסְקוֹטְלַנְד — פִין מַק־קוּל וְסוֹלְלַת הָעֲנָק

National Trust — History of the Giant’s Causeway.
המסורת על פין מק־קול שבנה דרך בתוך הים כדי להגיע אל הענק הסקוטי בננדונר. (National Trust)

המקור מתעד את המסורת המקומית ואת הקשר בין דמות הענק לבין נוף עמודי הבזלת.

---

קוֹרֵיאָה — סָאוֹלְמוּנְדָה הַלְמַנְג וּמָאגוֹ הַלְמִי

National Folk Museum of Korea — Encyclopedia of Korean Folk Culture.
הערכים על Seolmundae Halmang ועל Mago Halmi מתארים נשים ענקיות שיצרו הרים, איים, נהרות, גשרים, סלעים ומבצרי אבן. (folkency.nfm.go.kr)

Korean Culture and Information Service — סיפור הולדת האי ג׳ג׳ו.
המסורת על סאולמונדה הלמנג שנשאה עפר בחצאיתה, יצרה את האי ג׳ג׳ו ואת הר הלאסן, והותירה גבעות מן העפר שנפל בדרך. (korean-culture.org)

---

הֶעָרַת הַמֶּחְקָר

מקורות המקרא ואוגרית שומרים שמות של אוכלוסיות, בתי־אב, מלכים, לוחמים ומרחבים. מסורות הבסקים, מלטה, הקווקז, סרדיניה, אירלנד וקוריאה שומרות את האופן שבו כל עם זכר גדולי גוף, בונים ומעצבי ארץ. ההצלבה בין המסורות והחיבור שלהן אל שכבת העולם הישן הם התזה המחקרית של הפרק.

הַמִּקְרָא — הָרְפָאִים, הָאֵימִים וְהַזַּמְזֻמִּים

בראשית י״ד 5 — הרפאים בעשתרות קרניים, הזוזים בְּהָם והאימים בשווה קרייתיים.

בראשית ט״ו 20 — הרפאים ברשימת עמי הארץ.

דברים ב׳ 10–11 — האימים: „עם גדול ורב ורם כענקים”; הם נחשבו רפאים והמואבים קראו להם אימים.

דברים ב׳ 20–21 — הזמזומים בארץ עמון: עם גדול, רב ורם כענקים, שנחשב רפאים.

דברים ג׳ 1–13 — עוג מלך הבשן, ממלכתו, עשתרות, אדרעי, חבל ארגוב וערי הבשן.

דברים ג׳ 11 — „רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים”; ערשו בת תשע אמות על ארבע אמות.

בְּנֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן

מדבר י״ג 22 — אחימן, ששי ותלמי, ילידי הענק, בחברון.

במדבר י״ג 28 ו־33 — בני הענק, הנפילים והפסוק: „ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מן הנפילים”.

יהושע י״א 21–22 — הכרתת הענקים מן ההר; שאריתם בעזה, בגת ובאשדוד.

יהושע י״ד 12–15 — חברון, הענקים וארבע: „האדם הגדול בענקים”.

יהושע ט״ו 13–14 — קריית ארבע, אבי הענק, וגירוש אחימן, ששי ותלמי.

גּוֹלְיָת וּבְנֵי הָרָפָה

שמואל א׳ י״ז 4–7 — מידות גוליית, שריונו, חניתו וכלי מלחמתו.

שמואל ב׳ כ״א 15–22 — ישבי בנוב, סף, גוליית הגתי והאיש בעל שש האצבעות בכל יד ובכל רגל; כולם מיוחסים לילידי הרפה בגת.

דברי הימים א׳ כ׳ 4–8 — הנוסח המקביל על ספי, לחמי, האיש בעל עשרים וארבע האצבעות וילידי הרפה.

במידת גוליית קיימת מסורת נוסח שונה: נוסח המסורה מוסר „שש אמות וזרת”, ואילו תרגום השבעים וכתב־היד 4QSamuelᵃ מקומראן משמרים „ארבע אמות וזרת”.

הָרְפָאִים כְּאַנְשֵׁי הָעוֹלָם שֶׁעָבַר

ישעיהו י״ד 9; כ״ו 14 ו־19; תהלים פ״ח 11; משלי ב׳ 18; ט׳ 18; כ״א 16.

הפסוקים שומרים את השלב שבו שם האוכלוסייה הקדומה נעשה כינוי ליושבי עולם העבר.

כִּתְבֵי הָרְפָאִים מֵאוּגָרִית

KTU 1.20–1.22 — כתבי הרפאים / Rāpiʾūma Texts. הרפאים נקראים להתכנסות; הם קשורים למרכבות, סוסים, מסע, שושלת ומעמד גבוה.

KTU 1.161 — טקסט הקשור לרפאים, למלוכה ולאבות השושלת.

Wayne T. Pitard, “A New Edition of the ‘Rāpiʾūma’ Texts: KTU 1.20–22,” BASOR 285, 1992, עמ׳ 33–77.

Dennis Pardee, “Nouvelle étude épigraphique et littéraire des textes fragmentaires en langue ougaritique dits ‘Les Rephaïm’,” Orientalia 80, 2011, עמ׳ 1–65.

Michael D. Coogan and Mark S. Smith, Stories from Ancient Canaan, מהדורה שנייה, 2012, עמ׳ 57–63.

Jonathan Yogev, The Rephaim: Sons of the Gods, Brill, 2021.

יוֹסֵף בֶּן מַתִּתְיָהוּ

קדמוניות היהודים ה׳ 125 — תיאור גזע הענקים בחברון והעצמות שהוצגו בימיו.

“Jewish Encounters with Fossil Giants in Roman Antiquity”, Brill, 2022.

מַסּוֹרוֹת גְּדוֹלֵי הַגּוּף בָּעוֹלָם

José Miguel de Barandiarán, Diccionario Ilustrado de Mitología Vasca — הג׳נטילק, הדולמנים, ההרים והאבנים.

J. Narbarte ואחרים, Geoheritage, 2026 — שמות מקומות ודולמנים הקשורים לג׳נטילק ולמאירואק.

Heritage Malta — Ġgantija Archaeological Park; Sansuna’s Rock; מסורות גנטייה וסנסונה.

UNESCO — Megalithic Temples of Malta.

John Colarusso, Nart Sagas from the Caucasus, Princeton University Press, 2002.

SardegnaTurismo — Sardinia, the Land of Giants; Tombs of Giants; Nuraghe Tanca Manna.

National Trust — History of the Giant’s Causeway.

National Folk Museum of Korea — Encyclopedia of Korean Folk Culture: Seolmundae Halmang ו־Mago Halmi.

Korean Culture and Information Service — מסורת הולדת האי ג׳ג׳ו.

הֶעָרַת הַמֶּחְקָר

מקורות המקרא ואוגרית שומרים שמות של אוכלוסיות, בתי־אב, מלכים, לוחמים ומרחבים. מסורות הבסקים, מלטה, הקווקז, סרדיניה, אירלנד וקוריאה שומרות את האופן שבו כל עם זכר גדולי גוף, בונים ומעצבי ארץ. ההצלבה בין המסורות והחיבור שלהן אל שכבת העולם הישן הם התזה המחקרית של הפרק.

מִלּוֹת מַפְתֵּחַ: הרפאים, אנשי העולם הישן, אוכלוסיית־האם, עשתרות קרניים, הבשן, הגולן, הגלעד, עבר הירדן, ארץ הרפאים, עוג מלך הבשן, ערש עוג, אימים, זמזומים, זוזים, בני ענק, הנפילים, חברון, קריית ארבע, ארבע אבי הענק, אחימן, ששי, תלמי, גת, בני הרפה, גוליית, ישבי בנוב, ספי, לחמי, שש אצבעות, פגם תורשתי, גדולי גוף, ענקות, שושלות ענקים, רפאים באוגרית, KTU 1.20–1.22, מלכים קדומים, מרכבות, סוסים, יוסף בן מתתיהו, עצמות ענקים, מסורות ענקים, הג׳נטילק, סנסונה, הנארטים, קברי הענקים בסרדיניה, פין מק־קול, סוללת הענק, סאולמונדה הלמנג, מאגו, הרים, מים, אבן, מתכת, בנייה קדומה, אנשי העולם הקודם.