ימי בראשית-אנשי העל של העולם הישן — מבוא

בראשית מחדש

 פרק קודם:רמת ארמניה אררט–ואן — בראשית העולם החדש

אנשי העל של העולם הישן — 

ידע, סמכות והתהוות תרבות 

״מלוכה ומדרג מעמד בנס של אור, מסופוטמיה, כ־2600–2400 לפנה״ס. המלך מתואר גדול מהדמויות שסביבו.״


אֲן, רפי ואל נקשרו במסורות הקדומות לשמות, למלוכה ולסמכות. החיפוש אחר מקורם הוביל אל הדורות שקדמו למלכים: אבות השושלות, הבנים הממשיכים ובתי האב שהתפצלו מהם. בתוך הרצף הזה התחבר השם אל הנחלה, אל האחריות ואל המעמד שעברו מדור לדור.
שם האב הקדמון נשא את זיכרון ראשית השושלת. 

שילובו בשם הממשיך קשר את האדם לבית שממנו יצא ולסמכות שירש. אצל בעלי המעמד הגבוה נמשכה הזיקה לאב שבראשית השושלת, ואצל הענפים המקומיים קיבל האב הישיר מקום מרכזי בייחוס. כשהשם נקשר לאורך דורות לאותה הנהגה, הוא קיבל גם משמעות של תואר. האב, הממשיך והתפקיד התחברו בזהות שהייתה רחבה משמו הפרטי של אדם אחד.

במסורות האמוריות הופיעו שמות שכללו רכיבי קרבה משפחתית וייחוס קדום. בשם עמי־דיתנה נמשך שמו של דיתנו, שנזכר בין אבות השושלות. בשמות אבי־רפי, יכון־רפי ועמו־רפי חזר הרכיב רפי. השמות האלה הצטרפו לסיפורים על אבות, מלכים ובעלי סמכות, והעבירו אל הממשיכים את הזיקה לראשית הבית.

במסופוטמיה נמסרו יחסי אב, בן ואח לצד העברת סמכויות. אנכי תיאר את עצמו כבנו של אן ואת אנליל כאחיו הבכיר. אביו העניק לו מעמד, ואחיו מסר לידיו סמכויות ומלאכות. בכתיב השומרי אֶן היה רכיב של אדנות, ואן נקשר לשמים. אנכי, אדון הארץ, פעל במסגרת הזאת וקיבל אחריות שהמשיך לחלק לממונים תחתיו.

במסורת הפיניקית נמסר גם לאל רצף דורות: עליון וברית, אחריהם אורנוס וגֵה, ובדור הבא אל, שנקרא גם קרונוס. אורנוס ירש את שלטון אביו, ואל קיבל את המלוכה לאחר מאבק עמו. בהמשך חילק אל אזורי שלטון וערים; בעלי בריתו נקראו אלוהים על שמו. באותו סיפור התחברו שם האב, ממשיכי השלטון, חלוקת המקום ושייכות לקבוצה שנקראה בשם המנהיג.

במצרים קיבל המלך עם עלייתו לשלטון שם מלכות ותארים לצד שמו האישי. ככאי נודע גם בשם המלכות נפרירכארע. שמות מלכות מסוימים חזרו אצל מלכים בעלי שמות אישיים שונים, והתואר פרעה עבר עם המשרה. בשם רעמסס נכלל רע, ובמערכת השמות המלכותית הופיע גם התואר בן רע. כך נשאה זהות המלך זיקה למקור סמכות קדום לצד התפקיד שקיבל. המספרים הראשון, השני וכן הלאה, המוכרים כיום לצד שמות המלכים, נוספו כדי להבחין בין נושאי אותו שם.

הנחלות נתנו לרצף המשפחתי מקום מוחשי. האב מסר לבניו קרקע, רכוש ואחריות; הבנים הקימו בתים, עיבדו את אדמתם והעבירו חלקים לממשיכים. כל בן נעשה אב לענף חדש, והענף נקשר לשמו ולמקום שבו התיישב. עם התרחבות המשפחה נוצרו תתי־נחלות, בתי הנהגה וקבוצות שהמשיכו את הייחוס לאביהן הישיר.

בחלוקת הארץ בימי נוח קיבלו שם, חם ויפת חלקים להם ולבניהם לדורותיהם. אחר כך חילקו שלושתם את חלקיהם לבניהם בנוכחות נוח. החלוקה נמסרה בכתב וכללה גבולות וזכויות שנקבעו לענפים הממשיכים. ביובלים סופר שמקום מושבם של מדי ובניו נקרא בשם האב מדי. כך נמסר בתוך הסיפור כיצד שם האב המשיך גם בשם הארץ שבה ישב ביתו.

במסורת הארמנית הייק מסר לבנו ארמניאק את הנהגת העם, והעניק לנכדו קדמוס רכוש, אנשים ומקום מושב. מנבז ירש את חארק, ובנו בז קיבל את החוף הצפון־מערבי של האגם המלוח וקרא לאזור ולאגם בשמו. בדורות הבאים העניק אמסיה מקומות מגורים לבניו פארוך וצולק, והמקומות נקראו על שמותיהם. גֵלם השאיר את הרמאי בארמוויר ונתן לסיסק רכוש, אנשים ונחלה בעלת גבולות. מן הבית הגדול יצאו בתי אב בעלי מקום ואחריות משלהם.

החלוקה כללה גם הנהגה על פני יתר הענפים. בסיפור פוסידון קיבלו עשרת הבנים אזורים ואוכלוסיות לשלוט בהם. אטלס הבכור קיבל את החלק המרכזי, את המקום המשפחתי ומעמד של מלך על פני אחיו. המלוכה בענפו עברה לבכור בדורות הבאים. כל אחד מן האחים החזיק סמכות באזורו, והענף הראשי נשא בכירות בעניינים המשותפים. היחסים ביניהם הוסדרו בכללים שנמסרו בשם אביהם.

בסיפורי האבות בבראשית הודגש גם ריכוז הירושה אצל בן ממשיך. אברהם מסר את רכושו ליצחק, נתן מתנות לבנים נוספים ושלח אותם מזרחה. אצל עשו ויעקב נמסרו העברת הבכורה, המשכיות הבית והפרידה למקומות ישיבה שונים. יצחק ויעקב המשיכו את הבית לצד אחים גדולים מהם. המעמד המשפחתי והבחירה בממשיך קבעו את דרכו של כל ענף.

אצל קין והבל נמסרה חלוקת עיסוקים בין עובד אדמה לרועה צאן. בהמשך יצא קין לארץ נוד, ובסיפור בניית העיר נקשר שמה לשם בנו חנוך. בדורות שבאו אחריו נזכרו יבל כאבי יושבי אוהל ומקנה, יובל כאבי בעלי הנגינה ותובל־קין כעוסק בעיבוד מתכות. בתוך רשימת המשפחה נשמר סיפור של מקומות, אורחות חיים ומומחיות.

חלוקת החלקים בין בני נוח, ריכוז הירושה אצל יצחק ובכירות אטלס הציגו דרכים שונות להמשך הבית. הבנים קיבלו נחלות, מתנות, תפקידים ודרגות אחריות, והבדלי המעמד קבעו מי נשא את ההנהגה הרחבה ומי עמד בראש ענף מקומי. בסיפור אנכי ונינמח הותאמו תפקידים ופרנסה לאנשים בעלי יכולות גופניות שונות. בתוך מערכת מדורגת נשמר העיקרון של מציאת מקום ואמצעי קיום לאנשים שנזקקו להתאמה.

 האימים, הזוזים והזמזומים השתייכו כנראה לבתי אב של ענפים באוכלוסייה הרפאית. שמותיהם ציינו את הייחוס לאבות הענפים, והמקומות שנקשרו אליהם נתנו לכל בית מסגרת משלו. לצד בתי האב המקומיים התקיימו ענפים שהמשיכו מלוכה וסמכות רחבה יותר. שם האב הישיר ושם האב שבראשית השושלת פעלו בשתי רמות של אותה המשכיות.

לצד ההורשה התקיימו בחירה ומינוי. במסורות על מלכים הופיעו כינויי אב ובן יחד עם תיאורי גידול, בחירה והענקת סמכות. תֻּכֻלְתִּי־נִנֻרְתָּ מסר את ייחוסו לשלמנאסר ולאדד־ניררי, ובאפוס עליו תואר אנליל כמי שגידל אותו כמו אב מוליד. מרדוך נזכר כבנו של אאה וגם כמי שקיבל הנהגה בהחלטת אספה. השייכות לבית הסמכות כללה אפוא קשרי משפחה ולצדם קבלת מעמד ואחריות.

השמים היו מד לגובה המעמד בשפת הסיפור. עליון, נעלה, ישיבה על במה גבוהה והרמת הכיסא נקשרו לסמכות. אנליל תואר כבעל מעמד גבוה וכמי שממונים למדו את כוונותיו וביצעו את הוראותיו. בישעיהו נזכרו הרפאים לצד מלכי גויים וכיסאותיהם, ובהמשך אותו משל תוארה שאיפת מלך בבל לעליונות באמצעות עלייה לשמים והרמת כיסאו. גובה, כיסא והנהגה התחברו להצגת דרגת השליט.

התואר מלך עולם, שנמסר לרפאו באוגרית, צירף למעמד גם משך והמשכיות. נצח ועליונות הציגו סמכות החורגת ממעמדו וממשך חייו של אדם יחיד. בסיפור קִרְתָ קישר בנו בין ייחוס אביו כבן אל לבין הציפייה לחיים החורגים מחיי אדם רגילים. בלוחות הרפאים נזכרו אבות קדומים ומלכים קודמים לצד בית המלוכה הממשיך. המלך החי נשא את הזיקה לקודמיו, לנחלה ולסמכות שנמשכה בביתו.

בגובקלי טפה קיבל המדרג ביטוי חזותי. במרכז מתחם D עמדו שני עמודים דמויי־אדם בגובה של כ־5.5 מטרים, גדולים מן העמודים ההיקפיים. עליהם תוארו זרועות, ידיים, חגורות וכיסוי חלציים, והעמודים שסביבם פנו לעברם. הגודל והמרכזיות משתלבים כאן בשפת המעמד. דמות גדולה במרכז הציגה חשיבות שונה מדמות קטנה בהיקף; בתיאורי ענקים, הגודל מצטרף לשאלת הכוח, ההנהגה והסמכות של הדמות המסופרת.

הירושה מן העולם הישן כללה גם ידע מעשי והכשרה. במסופוטמיה אנכי קיבל אחריות והציב ממונים על נתיבי המים, על הלבנים ועל הבנייה. במסורת אואנס נמסרה הוראת כתיבה, חשבון, מלאכות, בניית ערים, חוקים וחקלאות. ביובלים נזכרה הוראת משפט ומישרים בידי העירים, וחנוך למד כתיבה, חכמה וסדרי זמן ותיעד אותם. הדמויות האלה נקשרו לפעולות שבאמצעותן התארגנו החיים.

במסורת הפיניקית נמסרו מלאכות בתוך רצף אבות וצאצאים: הדלקת אש, דיג, עיבוד ברזל, בניית בתים, ייסוד כפרים וכתיבה. בני המשפחה המשיכו את הדורות שקדמו להם והוסיפו תחומי פעולה. גם ביובלים נמסר רצף הוראות מחנוך למתושלח, ממנו ללמך, מלמך לנוח ומנוח לבניו. נוח מסר לשם את הידע הרפואי שכתב. לצד הקרקע והרכוש עברו ניסיון, הוראות וכתבים.

בצלמנו כדמותנו נקשר כאן למטרת ההכשרה: אדם שידע לפעול, לשאת אחריות ולהמשיך את דרך מדריכיו. בבראשית א׳ הוצמד הביטוי לסמכות שנמסרה לאדם; בבראשית ב׳ תוארו מקומו בגן, עבודתו, השמירה וההוראות שקיבל. באנכי ונינמח ובאתרחסיס נקשרה יצירת האדם לעמל שנדרש לשאת. תיאורי היצירה השתלבו בהקצאת תפקיד, והמסורות על המדריכים הוסיפו את הלימוד שבעזרתו נכנס האדם למסגרת הזאת.

זה היה סיפור של התהוות תרבות דרך העברת ידע, מקום וסמכות. המשפחה הייתה מסגרת של לימוד, עבודה, ירושה והנהגה. בתי אב התרחבו, התפצלו לענפים ויצרו קבוצות, שבטים וממלכות. שמות האבות נמשכו אצל הממשיכים, הנחלות נקשרו לבתיהם, וכללי המשפחה קיבלו משמעות רחבה בחיי הציבור.

אנשי השם עומדים במרכז הרצף הזה כבעלי ידע וסמכות: מדריכים, מלכים, קובעי כללים וממונים על תחומי החיים. המסורות על הרפאים, העירים והאנונקי מספרות עליהם מזוויות שונות. מכאן מתחילה ההיכרות עם הקבוצות, תחילה הרפאים, אחריהם העירים ולבסוף האנונקי — בעלי הידע והירושה התרבותית של העולם הישן.  

   הפרק הבא: אנשי העל של העולם הישן - הרפאים

כל פרקי ימי בראשית

המקורות

• בראשית: א׳ 26–28; ב׳ 5–20; ד׳ 17–22; כ״ה 5–6, 29–34; ל״ו 6–8. ישעיהו י״ד 9–15.
• ספר היובלים: ד׳ 15–21; ז׳ 38–39; ח׳ 10–30; ט׳ 1–15; י׳ 13–14, 35–36.
• אנכי וסדר העולם, ETCSL 1.1.3: שורות 38–80, 267–273, 333–348 והמשך המינויים.
• אנכי ונינמח, ETCSL 1.1.2: שורות 12–37, 56–110.
• אתרחסיס, לוח א׳: שורות 177–241; מהדורת Sources of Early Akkadian Literature.
• ברוסוס: מסורת אואנס, כפי שנמסרה אצל אלכסנדר פוליהיסטור ואוסביוס.
• המסורת הפיניקית של פילון מגבל, אצל אוסביוס, הכנה לבשורה, א׳ י׳: מלאכות, יוחסין, ירושת שלטון וחלוקת ערים.
• אפלטון, קריטיאס 113–114, 119–120: בני פוסידון, תחומי שלטון, בכירות אטלס וכללי היחסים.
• משה חורנאצי, תולדות הארמנים, א׳ י״ב: צאצאי הייק, נחלות ושמות מקומות.
• לוחות אוגרית: KTU 1.108 — רפאו ומלך עולם; KTU 1.161 — אבות המלוכה והממשיכים. Matthew Suriano, Dynasty Building at Ugarit, Aula Orientalis 27 (2009), 105–123.
• Jonathan Yogev, The Rephaim: Sons of the Gods, Brill, 2021: לוחות הרפאים, שמות וייחוס; נוסח KTU 1.16, טור א׳, על קִרְתָ.
• אנליל באכור, ETCSL 4.05.1: שורות 1–17, 84–108.
• Sebastian Fink and Vladimir Sazonov, Complex Genealogies in Mesopotamia, Studia Antiqua et Archaeologica 25(2), 2019, 231–248: נוסחי יוחסין ואבהות באפוס תֻּכֻלְתִּי־נִנֻרְתָּ.
• Selena Wisnom, Blood on the Wind and the Tablet of Destinies, JAOS 139.2 (2019): החלטת האספה על מרדוך והמונח אנלילות בכתובת סנחריב.
• שמות מלוכה מצריים: שם לידה ושם כס מלכות, Digital Egypt, UCL; חזרת שם מלכות, חפץ 2021.41.78, Metropolitan Museum.
• שם המלכות החוזר אוסר־מאעת־רע סטפ־אן־רע: Metropolitan Museum, Bead with Royal Name.
• גובקלי טפה: תיעוד צוות החפירות של גודל העמודים, פרטי הגוף והלבוש, וכיווני הפנייה. Oliver Dietrich, Losing your head at Göbekli Tepe, 2016.
• גובקלי טפה: מידות העמודים המרכזיים וההיקפיים במתחם D, צוות החפירות, How did they do it? 

מילות מפתח : השושלות הקדומות, אדם, אנוש, ירד, חנוך, נח, העירים, בני האלוהים, אנשי השם, מלאכים כשליחים, החרמון, השבועה על החרמון, שמחזי, עזאל, רפאל, מיכאל, אוריאל, גבריאל, שמות־תפקיד, שמים וארץ, צפייה בכוכבים, חיזוי עונות, עננים, גשמים, הפשרת שלגים, מערכת התרעה, ידע קדום, העברת ידע, בנות האדם, חטא העירים, פרישה מן הרפאים, הנפילים, הענקים, בני העירים, דור כלאיים, גיבורים, ספר חנוך, ספר היובלים, ספר הענקים, מגילות קומראן, אוהיה, חהיה, מהוי, חלומות הענקים, רעב הענקים, שתיית דם, חמס, דין העירים, ריפוי הארץ, חוק הדם של נח, העולם שלפני המבול, העולם הישן.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------
זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי