ימי בראשית, אנשי העל של העולם הישן, פרק ג' - האנונקי והאפקלו

בראשית מחדש

 פרק קודם: העירים

הָאָנּוּנַקִי וְהָאַפְּקַלּוּ — שׁוֹשֶׁלֶת הַסַּמְכוּת וְהַעֲבָרַת הַיֶּדַע 

מי היו האנונקי והאפקלו?

האנונקי והאפקלו נזכרו בכתבים של מסופוטמיה — ארץ הפרת והחידקל, שעיקרה בעיראק של היום. שם התפתחו ערי שומר ובהמשך מרכזי בבל ואשור. בלוחות חרס שנכתבו בכתב יתדות השתמרו סיפורים על ראשית הערים, הענקת המלוכה, ארגון העבודה והעברת הידע לאדם. בתוך המסורות האלה הופיעו האנונקי כקבוצת אלים בעלי סמכות, והאפקלו כחכמים קדומים שנקשרו להוראה, לעצה ולידע.

השם אנונקי, ובשומרית אנונה, שימש כינוי לקבוצת אלים. הרכבה, מספר חבריה ותפקידיה השתנו בין חיבורים ותקופות. במסורות שונות יוחסו להם הכרעות על גורלות, משפט וסדרי העולם. כדי להבין את מקומם צריך להכיר את הדמויות ואת היחסים שביניהן: אבות ובנים, בעלי סמכות, אספה ושליחים. כך נפתחה תמונה של הנהגה שבתוכה הוענקו מעמד ותפקיד.

שלושה שמות מרכזיים ילוו אותנו בפרק. אן, שנקרא באכדית אנו, היה אל השמים ותואר כמלך וכאב האלים. אנליל היה מן הדמויות הבכירות במסורת השומרית ונקשר לסמכות ולהענקת מלוכה. אנכי, שנקרא באכדית אאה, נקשר לחכמה, למלאכות ולמים המתוקים; ארידו שבדרום מסופוטמיה הייתה מרכזו. הצמדים אן–אנו ואנכי–אאה הם שמות בשפות שונות של אותן דמויות במסורות שהתפתחו לאורך הזמן.

לצדם הופיעו האפקלו — החכמים הקדומים. המונח האכדי אפקלו ציין חכם, ובמסורת שבעת החכמים נקשרו הדמויות אל העולם שלפני המבול ואל חכמת אנכי־אאה. רשימות הציבו חכמים לצד מלכים, ובמסורת אואנס תואר מורה שיצא מן המים והעביר לבני האדם כתיבה, חשבון, מלאכות ודרכי ארגון של החיים. המלך והחכם מילאו תפקידים שונים בתוך אותה מסגרת: הנהגה מצד אחד, ידיעה ועצה מצד אחר.

הסביבה שבה נמסרו הסיפורים הייתה ארץ של נהרות, מישורי סחף, שדות ותעלות. החיים בה דרשו תיאום בין המים, הקרקע, העבודה והיישוב. בחיבור „אנכי וסדר העולם” קיבלו תחומים כאלה ממונים בשמותיהם. מכאן נפתח ציר הפרק: מי היה מוסמך להחליט, מי קיבל אחריות ומי החזיק בידע שנמסר לאדם.

במסגרת מחקר אנשי העולם הישן נקראות כאן המסורות גם כהצעה לזיכרון של הנהגה ושל מדריכים בעלי ידע. הכתבים תיארו אלים וחכמים קדומים; הקריאה ההיסטורית המוצעת בוחנת כיצד ייחוס, סמכות והכשרה הצטרפו בתיאורים האלה. מכאן נוכל לעקוב אחר שרשרת האחריות שהתחילה אצל בעלי המעמד העליון ונמשכה אצל המלכים, החכמים והממונים.

אן עמד בראש מסורת של סמכות שהוענקה, חולקה ונמשכה אצל בעלי האחריות. שמו בשומרית פירושו שמים, והוא תואר במסורות כמלך וכאב. השמים הגבוהים והעליונים נקראים כאן כביטוי לגובה המעמד: המקום שממנו נמסרו ההכרעות, התפקידים והזכות להנהיג. מתוך המסגרת הזאת נבחנים האנונקי, המלכים והחכמים — בעלי הידע והסמכות של העולם הישן.

בפרקי הרפאים והעירים עקבנו אחר אבות קדומים, בתי אב, שמות שנמשכו אצל הממשיכים וקבוצות שהחזיקו ידע. במסופוטמיה נוספה לתמונה דרך מפורטת של הענקת אחריות. ייחוס משפחתי, תואר, בחירה ומינוי הופיעו זה לצד זה. המשכיות הבית כללה קרבה, ובצדה התקיימה המשכיות של סמכות: אדם קיבל מעמד, נשא תפקיד והעביר ידע ואחריות לאחרים.

אָן, אֶן וְהַזִּיקָה לַשָּׁמַיִם

הכתיב העברי „אנ” קירב לעין שני רכיבים שומריים שונים. אָן — AN — ציין שמים וגם את שמו של אן. אֶן — EN — ציין אדון ובעל סמכות. בשמות אנכי ואנליל  הופיע רכיב האדנות, וגם ארבעה משמונת מלכי הקדם נשאו שמות שנפתחו בו. משמעותו העניקה בסיס לקריאת מעמד הדמות בתוך שמה.

אותם ארבעה שמות הסתיימו ב־AN‑NA: אנ־מן־לו־אנה, אנ־מן־גל־אנה, אנ־סיפד־זיד־אנה ואנ־מן־דור־אנה. הצורה AN‑NA יכולה לבטא זיקה של „של השמים” או „של אן”, בהתאם למבנה ולהקשר. כך הופיעו בשמות האלה רכיב של אדנות בראשיתם וזיקה לשמים או לאן בסופם. פירוש השם השלם נבחן בכל מקרה בפני עצמו.

מתוך החיבור בין השמות לתיאורי המינוי, המלכים האלה נראים כמו ממונים מטעם השמים: בעלי סמכות שפעלו מכוחה של הנהגה עליונה. תיאורי הזימון, המינוי והענקת האחריות מאפשרים לבחון את הפירוש התפקודי הזה לזיקה שבשם.

השמות והמעשים הצטרפו לשתי שכבות של אותה תמונה. השם ביטא אדנות וזיקה למקור סמכות; הסיפור תיאר כיצד התקבלה האחריות וכיצד הופעלה. גובה המעמד התברר מתוך היחסים והפעולות שבכל חיבור.

אַנְכִּי קִבֵּל סַמְכוּת וְהִמְשִׁיךְ לְחַלֵּק אוֹתָהּ

ב„אנכי וסדר העולם” סיפר אנכי שאביו, מלך השמים והארץ, העניק לו שם ומעמד. אחיו הבכיר אסף את הסמכויות ומסר אותן לידיו, ואנכי הביא את המלאכות מבית אנליל אל האבזו שלו בארידו. באותו קטע הוא הציג את עצמו כבכורו של אן וכמנהיג האנונה. הייחוס המשפחתי התחבר כאן במפורש לקבלת מעמד ולהעברת ידע.

בהמשך החיבור אנכי חילק אחריות לממונים. אנבילולו הוצב על נתיבי המים; אנכימדו על תעלות וסוללות ועל עבודת השדה; כולה על הלבנים; ומושדמה על הבנייה. ניסבה נקשרה למדידה, לסימון גבולות ולכתיבה. תחומי החיים קיבלו בעלי אחריות, וכל תחום התחבר לעבודות שסביבו.

זו הייתה שרשרת של סמכות: הענקת מעמד, מסירת מלאכות, הגדרת אחריות ומינוי בעלי תפקידים. אנכי החזיק בידע ובכוח לארגן את העבודה, והממונים נשאו את האחריות בתחומיהם. המים, הקרקע, המזון, חומרי הבנייה והכתיבה הופיעו כחלק מעולם מתואם.

האבזו נקשר במסורת למים המתוקים שמתחת לארץ ולמקומו של אנכי־אאה. מתוך הזיקה הזאת אנכי נראה כמו בעל ידע במערכות שעליהן נשענו חיי היישוב. מי שהכיר את המים הכיר גם את הקרקע שקיבלה אותם, את השדות שניזונו מהם ואת נתיבי התנועה שנפתחו באמצעותם.

הַמּוֹעָצָה וְהַעֲנָקַת הַמַּעֲמָד

לצד הענקת הסמכות בידי דמות מסוימת הופיעה גם האספה. במזמור לנינורתה נמסרו הענקת מלוכה בידי אן, השלמת מעמד ואדנות בידי אנליל, והענקת מעמד אנליל בידי האספה. הסיפור הציג סמכות שקיבלה תוקף בהחלטת הנהגה משותפת.

בשיר על המלך אנליל־באני תוארו זימונו בידי אן, העלאתו למעמדו בידי אנליל, מינויו לאדנות ואישור שרביט המשפט בידיו. המלך קיבל את הזכות להנהיג, לשפוט ולשאת אחריות על הציבור. המינוי הופיע באמצעות פעולות מוגדרות ותפקידים שנמסרו לו.

מועצת האלים נראית כאן כמו מועצת בעלי המעמד הגבוה: אספה שהכריעה והעניקה סמכות. פעולותיה נקראות כחלק מסיפור אנשי העל של העולם הישן. ראשי ההנהגה, המועצה והממונים הצטרפו למסגרת אחת של קבלת החלטות והפעלתן.

השם אנונה קיבל במחקר הלשוני פירוש מוצע של „אלה שמזרע נסיכי”, המעלה זיקה לבית הנהגה ולמוצא מלכותי. המילה השומרית NUN ציינה נסיך או אציל, ולצדה התקיימו צירופים כגון „בן אציל” ו„בן המלך”. שפת המעמד ושפת הייחוס התקיימו יחד, והקשר ביניהן נבחן מתוך כל עדות.

הַמַּלְכִים וּרְצִיפוּת הַסַּמְכוּת

רשימת המלכים השומרית פתחה בירידת המלוכה מן השמים ובמקומה הראשון בארידו. אלולים ואללנגר מלכו שם. אחריהם עברה המלוכה לבד־תיבירה, שבה נרשמו אנ־מן־לו־אנה, אנ־מן־גל־אנה ודומוזי הרועה. בלרק מלך אנ־סיפד־זיד־אנה; בסיפר מלך אנ־מן־דור־אנה; ובשורופק מלך אוברה־תותו.

שמונה המלכים בחמש הערים יצרו רצף של הנהגה בעולם שלפני המבול. הרשימה העניקה להם משכי מלוכה עצומים, שסכומם הגיע בנוסח הזה ל־241,200 שנה. המספרים נשמרו כחלק מתיאור עומק העבר, ומשמעותם הכרונולוגית נבחנת בנפרד.

המלוכה עצמה עברה בין המרכזים. העיר התחלפה, נושא התפקיד התחלף, והסמכות המשיכה את דרכה. לאחר המבול התחדשה המלוכה בקיש. לפנינו מסורת של המשכיות מוסדית, שבתוכה כל מלך וכל עיר קיבלו את מקומם.

הרצף הזה נראה כמו שושלת סמכות. בחלק מן הסיפורים נמסרו יחסי אב, בן ואח; ברשימות ובתיאורי המינוי נשמרו גם רצפים של תפקיד, אחריות והנהגה. כל קשר נקרא לפי הדרך שבה תועד.

הָאַפְּקַלּוּ — הַחֲכָמִים שֶׁהֶחֱזִיקוּ בַּיֶּדַע

מסורת שבעת החכמים שמרה את השמות אואנה, אואנדוגה, אנמדוגה, אנמגלמה, אנמבולוגה, אן־אנלילדה ואותואבזו. האפקלו נקשרו לאנכי־אאה, לחכמתו ולאבזו. במסגרת הסמכות המתוארת כאן הם נקראים כחכמים שפעלו מכוחו והעבירו את הידע לאדם.

רשימות החכמים הציבו אותם גם לצד מלכים. הזיקה לאנכי־אאה קשרה אותם למקור החכמה; הזיקה למלכים קשרה אותם להנהגה העירונית ולחיי הציבור. המלך החזיק במסגרת ההנהגה, והחכם החזיק בידיעה, בעצה ובדרכי ההוראה. רשימות חכם–מלך שמרו את הקשר ביניהם, כאשר כל נוסח הציג את הרצף בדרכו.

אואנה נקשר למסורת אואנס שנמסרה בכתבי ברוסוס והשתמרה אצל מחברים מאוחרים. אואנס הופיע מן המים ולימד כתיבה, חשבון, מלאכות, בניית ערים, חוקים וחקלאות. בסיפור נשמרה דמות מורה שהביא ידע אל חברה אנושית והעניק לה דרכים לארגן את חייה.

אדפה נקשר לארידו ולאאה, לחכמה שקיבל ולהוראות שנמסרו לו. בסיפור הופעתו בפני אנו הוא זומן לבירור; דומוזי וגיזידה דיברו לטובתו, ואנו הכריע בעניינו. המעמד תיאר חצר סמכות שבה אדם הובא בפני שליט, דבריו נשמעו ודמויות נוספות השתתפו בהחלטה.

אדפה חיבר בין בעל הידע בארץ לבין ההנהגה שמעליו. הוא פעל תחת הדרכה, נשא חכמה ונדרש לתת דין וחשבון על מעשיו. סיפורו העניק פנים אנושיות לקשר שבין ידע, אחריות וסמכות.

חַכְמֵי הַמַּיִם וְצוֹפֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ

מתוך זיקתם לאאה, לאבזו ולארידו, האפקלו נקראים כאן כחכמי המים ומערכות החיים שסביבם. תחום המים כלל מקורות ואפיקים, קרקע והשקיה, צמיחה ומזון, מלאכות ובנייה ותנועת אנשים ומטענים. סביב המים התארגנה העבודה שקיימה את היישוב.

העירים־הצופים נקראים דרך קריאת השמים וסימני הארץ. מאורות, מחזורי זמן, עננים, ברקים ותופעות טבע הופיעו בתחומי הידע שנמסרו במסורותיהם. כל זה תרם להבנת התנאים שבהם החיים התנהלו — עונות, גשמים, שינויים בקרקע ותנועת מים.

שתי ההתמחויות נראות כמו תחומי ידע משלימים. חכמי המים החזיקו בידע להפעלת מערכות החיים; הצופים החזיקו בידע לקריאת התנאים שסביבן. בין הקבוצות התקיימו גם תחומי הוראה חופפים, וכל מקור שמר את חלוקת הידע בדרכו.

התצפית נתנה משמעות לשינוי, והחכמה המעשית אפשרה להגיב אליו. האדם למד להכיר את העולם שבו עבד, ובמקביל למד את המלאכות שבאמצעותן שמר על חייו. זו הייתה הכשרה שכללה הבנה ומעשה.

הָאָדָם וְהַיֶּדַע שֶׁעָבַר לְיָדָיו

באתרחסיס תוארו האיגיגי כשהם נשאו בעול וחפרו תעלות. העמל הכבד הביא לעימות, ומתוכו התפתח סיפור יצירת האדם וקבלת העבודה. האדם נכנס אל עולם של מים, אדמה, מזון ויישוב שכבר החזיק מלאכות ותחומי אחריות.

שלב הכניסה הזה נקרא כתהליך של לימוד והכשרה. האדם למד להשתמש בחומרים, להכיר את הקרקע ולהשתלב בעבודה. הידע שנמסר לו אפשר להפוך אחריות שקיבל למעשה שהיה מסוגל לבצע.

„אנכי ונינמח” הוסיף לתמונה את התאמת התפקיד ליכולת הגוף. אנכי קבע פרנסה ומקום לאנשים בעלי יכולות שונות, ובכמה מן המקרים נמסר תפקיד בסביבת המלך. קביעת הגורל קיבלה בהקשרים האלה משמעות מוחשית של מציאת מקום ואמצעי קיום.

העברת הידע נמשכה גם בכתיבה. במסורת אנמדורנקי נמסרו ידע ודרך להעברתו; במסורות חנוך נשמרו לימוד, תיעוד וסדרי זמן. ההצלבה ביניהם העלתה את מקומו של האדם שקיבל ידיעה והחזיק באחריות לשמרה לדורות.

הַסַּמְכוּת וְהַחָכְמָה שֶׁעָבְרוּ אֶת הַשֶּׁבֶר

מסורות המבול העמידו את הידע במבחן של הישרדות. בניית כלי ההצלה דרשה בחירת חומר, מידות, חלוקה ואיטום. שמירת החיים דרשה מזון, מקום והיערכות. נח, זיאוסודרה, אתרחסיס ואותנפישתים נשאו את סיפור המעבר מן העולם הקודם אל העולם שהתחדש, כל אחד במסורתו.

אנכי־אאה הופיע במסורות המסופוטמיות כבעל העצה שהדריך את ההצלה. הידע עבר מן הסמכות אל האדם ונעשה לפעולת בנייה. ידיעה שנמסרה אפשרה לשמור חיים בתוך אסון. במסורת ברוסוס הצטרפה לכך שמירת הכתבים בסיפר, והזיכרון הכתוב נקשר לחידוש החברה לאחר המבול.

המלכים נשאו את רצף ההנהגה, החכמים נשאו את רצף הידיעה, והממונים חיברו את ההחלטות אל העבודה בשטח. בתוך המסורות האלה נשמרו ייחוס, בחירה, מינוי והעברת אחריות. יחד הן נקראות כזיכרון של אנשי העולם הישן שהחזיקו ידע, הדריכו את האדם והעבירו אליו ירושה תרבותית.

אן, השמים והעליונות נקשרו בראש המסורת אל מקור הסמכות. האדנות קיבלה שמות ותפקידים, המועצה העניקה מעמד, ובעלי האחריות המשיכו לחלק את העבודה ולהורות את המלאכות. כך נבנה הרצף: סמכות שנמסרה, ידע שהופעל ותרבות שנמשכה אצל הממשיכים.

 לסיכום: 
 נושאי התרבות הקודמת — נחלות, הנהגה והעברת ידע 
בהשוואה בין מסורות הרפאים, העירים והאנונקי הצטייר עולם בעל סדר פנימי: אבות קדומים, נחלות ובתי מלוכה, בעלי סמכות עליונה, מועצות וחכמים שהחזיקו בידע והעבירו אותו לאחרים. בכל מסורת הודגש חלק אחר של המבנה. הצבתן זו לצד זו אפשרה לבחון את היחסים בין הקבוצות ואת מקומן בתוך חברה מאורגנת.

חלוקת הארץ הייתה אחד היסודות בסדר הזה. נחלה סיפקה מקום להתיישבות, מקורות מים, אדמות לעיבוד ותחום שבו הופעלה סמכות. במסורות הרפאים נקשרו אוכלוסיות ובתי מלוכה לאזורים מוגדרים: הבשן, הגלעד וארצות נוספות בעבר הירדן. עוג נזכר כמלך ששלט בערים ובחבל ארץ, ועשתרות ואדרעי הופיעו הן בסיפור ממלכתו והן במסורת האוגריתית על רפאו. השמות התחברו למקומות, והייחוס הקדום התחבר להנהגה מקומית.

במסופוטמיה הופיע רצף מקביל של מלוכה ומרכזי שלטון. ברשימת המלכים השומרית עברה המלוכה מעיר לעיר, ובכל מרכז נרשמו נושאי התפקיד שהחזיקו בה. לצד ההמשכיות המשפחתית נמסרה גם המשכיות של סמכות: המלך התחלף, המרכז השתנה, ומוסד המלוכה המשיך. בחיבורים אחרים תוארו הזימון, הבחירה והענקת המעמד בידי בעלי הסמכות העליונה. כך קיבלה הזכות לשלוט תוקף בתוך סדר רחב יותר.

מעל המלכים המקומיים הופיעה הנהגה שסמכותה הקיפה כמה תחומים וכמה בעלי תפקידים. אן ואנליל במסורות מסופוטמיה, ואל במסורות אוגרית, תוארו כבעלי מעמד בכיר שהעניקו סמכות או הכריעו בעניינים שהובאו לפניהם. סביבם הופיעו אספות ומועצות. בתוך המסגרת הזאת התקיימו התייעצות, קבלת החלטות ואישור מעמד. סמכותו של בעל תפקיד נקשרה גם ליחסיו עם ההנהגה שמעליו.

העברת האחריות קיבלה ביטוי מפורט ב„אנכי וסדר העולם”. אנכי קיבל מעמד וסמכויות, ובהמשך הציב ממונים על נתיבי מים, תעלות, עבודת השדה, לבנים ובנייה. כל תחום קיבל בעל אחריות ונקשר לתחומים שסביבו. ארגון העבודה דרש הכרת חומרים, קרקע, מים ומזון, ולצדה יכולת לתאם בין אנשים ומלאכות. מתוך התיאור עלתה שרשרת של הענקת סמכות והפעלתה בשטח.

לצד השליטים פעלו בעלי הידע. האפקלו נקשרו לחכמת אנכי־אאה, וברשימות החכמים הופיעו לצד מלכים. במסורת אואנס פורטה הוראת הכתיבה, החשבון, החוקים, החקלאות ובניית הערים. במסורות העירים הופיעה שליחות של הדרכה ומשפט, ולצדה מסירת ידע בתחומים שונים. כאן ניכרה ההקבלה בין החכמים לעירים: בשתי קבוצות המסורות תוארו בעלי ידיעה שבאו במגע עם האדם והעבירו אליו דרכי הבנה ועשייה.

המלך החזיק בהנהגה המקומית; החכם החזיק בידיעה ובעצה; ובעל הסמכות העליונה העניק מעמד והכריע בעניינים רחבים. אלה היו תפקידים שנקשרו זה בזה. ניהול נחלה נזקק לידע על מזון, מים ועבודה; הפעלת הידע נזקקה לארגון ולחלוקת אחריות; והמשכיות החברה נזקקה לכללים, לזיכרון ולהכשרת ממשיכים. הייחוס המשפחתי, המינוי והלימוד היו דרכים שונות שבהן עברו מעמד ויכולת מדור לדור.

גם בסיפור אטלנטיס הופיעה חלוקה של ארץ ושל סמכות. פוסידון תואר כמייסד שושלת וכמי שחילק את הארץ בין בניו. המלכים החזיקו בנחלות, נשאו בסמכויות מקומיות והתכנסו לדון בעניינים משותפים לפי חוקים שנמסרו להם. ההקבלה נגעה כאן במיוחד לקשר שבין האב הקדמון, חלוקת הארץ, בתי המלוכה והמסגרת המשותפת שמעל הנחלות. בצד המסורות האחרות, הסיפור הוסיף דוגמה לדפוס שבו שלטון מקומי התקיים בתוך סדר רחב של ייחוס וחוק.

השמות והתארים השתלבו במבנה הזה. שם יכול היה לשמר זיקה לאב קדמון, למקום, למקור סמכות או לתפקיד. בקריאת כל דמות נדרש לחבר את שמה אל מעשיה ואל היחסים שתוארו סביבה: ממי קיבלה הוראות, על מי הייתה ממונה, למי העבירה ידע ובפני מי נדרשה לתת דין וחשבון. כך התברר המעמד מתוך הסיפור השלם.

מן ההצלבה הצטיירו אפוא מרכיבים של תרבות שכבר החזיקה מוסדות וידע: נחלות בעלות גבולות, מרכזי הנהגה, רצפי מלוכה, מועצות, התמחויות ודרכי הוראה. היכולת ללמד מלאכות מורכבות ולחלק אחריות העידה בתוך הסיפורים על ניסיון שנצבר קודם למפגש עם הלומדים. האדם קיבל את הידע מתוך קשר עם מי שכבר החזיקו בו, ובהמשך נעשה בעצמו עובד, בעל תפקיד ומעביר ידיעה.

 מכאן התגבשה המסקנה המחקרית המוצעת: במסורות האלה ייתכן שהשתמר זיכרון של תרבות קודמת, שהנהגתה, מלכיה וחכמיה מילאו תפקידים שונים במפגש עם האדם.  הרפאים ומלכי הקדם הוסיפו לתמונה את הנחלות ורציפות ההנהגה; העירים והאפקלו הוסיפו את ההדרכה והעברת הידע; והדמויות העליונות והמועצות הוסיפו את מקור הסמכות ואת דרכי הענקתה. הדפוס המשותף מעניק בסיס להשוואה, ואילו הקשרים ההיסטוריים בין הקבוצות נשארים נושא לבירור באמצעות המקורות והשטח.

כך נקראה ירושת העולם הישן כמכלול: ארץ שנמסרה לניהול, סמכות שהוענקה לבעלי אחריות, וידע שנלמד ונשמר אצל הממשיכים. התרבות עברה באמצעות אנשים — שליטים, ממונים, חכמים ומדריכים — ובאמצעות הקשרים שקיימו ביניהם ועם בני האדם שלימדו. 

מכאן נמשיך אל עקרונות הבנייה של מבני העל  של העולם הקדום. 

הפרק הבא:

 אנשי העל של העולם הישן - תובנות על התפתחות המושג אלים

כל פרקי ימי בראשית

מקורות

אנכי וסדר העולם — ETCSL 1.1.3: שורות 61–80; 267–273; 318–348; 412–417. ייחוס, הענקת סמכות ומינוי ממונים.
אנליל באכור — ETCSL 4.05.1: שורות 1–17; 100–108; 139–155. מעמד אנליל, הוראותיו ותפקידי נוסכה.
מזמור לנינורתה — ETCSL 4.13.05: הענקת מלוכה, אדנות ומעמד בידי אן, אנליל והאספה.
שיר שבח לאנליל־באני — ETCSL 2.5.8.1: שורות 1–27; 136–150. זימון, העלאה למעמד ומינוי לאדנות.
רשימת המלכים השומרית — ETCSL 2.1.1: שורות 1–39 ותחילת הרצף שלאחר המבול.
אנכי ונינמח — ETCSL 1.1.2: יצירת האדם, יכולת, פרנסה ותפקיד.
אתרחסיס, לוח א׳ — Sources of Early Akkadian Literature, האוניברסיטה העברית: העמל ויצירת האדם.
אן/אנו — Kathryn Stevens, ORACC: משמעות השם, מלוכה וייחוס.
אנכי/אאה — Ruth Horry, ORACC: אבזו, חכמה ויחסי הדמויות.
אנונה — Nicole Brisch, ORACC: פירושי השם והשימושים בקבוצה.
EN — מילון ePSD2: אדון ותואר סמכות.
AN — מילון ePSD2: שמים.
NUN — מילון ePSD2: נסיך ואציל.
DUMU — מילון ePSD2: ילד, בן והשתייכות; צירופי בן אציל ובן מלך.
רשימת השמות של ETCSL: הכתיב השומרי של שמות מלכי הקדם.
ברוסוס — מסורת אואנס והוראת המלאכות, שנשתמרה אצל אלכסנדר פוליהיסטור ואוסביוס.
אדפה — תרגום מוקדם של הסיפור באוסף אוניברסיטת קולומביה: ההופעה בפני אנו ודברי דומוזי וגיזידה.
Amar Annus, “On the Origin of Watchers: A Comparative Study of the Antediluvian Wisdom in Mesopotamian and Jewish Traditions,” Journal for the Study of the Pseudepigrapha 19.4 (2010), 277–320 — אפקלו, עירים ומסורות חכמה שלפני המבול.
Alan Lenzi, Secrecy and the Gods: Secret Knowledge in Ancient Mesopotamia and Biblical Israel, State Archives of Assyria Studies 19, 2008 — חכמים, ידע ורשימת המלכים והחכמים מאורוכ.
W. G. Lambert, “Enmeduranki and Related Matters,” Journal of Cuneiform Studies 21 (1967), 126–138 — מסורת אנמדורנקי והעברת הידע.
W. G. Lambert and A. R. Millard, Atra-ḫasīs: The Babylonian Story of the Flood, Oxford, 1969 — עמל, יצירת האדם וסיפור המבול.
בראשית ה׳–ט׳; חנוך א׳ ו׳–ח׳ וע״ב–פ״ב; ספר היובלים ד׳ 15–21 וי׳ 13–14 — עירים, חנוך, נח והעברת הידע.
גילגמש, לוח י״א; סיפור המבול השומרי של זיאוסודרה; מסורת ברוסוס על המבול כפי שנשתמרה אצל אוסביוס — הצלה ושימור הזיכרון.

מילות מפתח: בראשית מחדש, אנשי העל של העולם הישן, אנונקי, אנונה, אפקלו, שבעת החכמים, אן, אנו, אנכי, אאה, אנליל, אבזו, ארידו, שושלת סמכות, מועצת האלים, מינוי מלכים, מלכי הקדם, רשימת המלכים השומרית, אואנה, אואנס, אדפה, אנמדורנקי, חנוך, העירים, הרפאים, חכמי המים, סמכות וידע, העברת ידע, שומר, מסופוטמיה, אתרחסיס, ברוסוס, המבול. 

-------------------------------------------------------------------------------------------------
זכויות יוצרים ושיתוף: כל הטקסטים והניסוחים באתר נכתבו על ידי דבורה Zerach במסגרת “בראשית מחדש”. מותר לשתף, לצטט ולהפיץ קטעים מן האתר, בתנאי שנשמר ייחוס ברור: דבורה Zerach — בראשית מחדש, בצירוף קישור לדף המקורי.